חפש  

 

הרב יאיר רוזנפלד

תורת מעשה הבניין
לבירור אופן בניין בית המקדש השלישי

 

הקדמה

א. גישות המדרשים

ב. שיטות הראשונים והאחרונים

ג. שיטות השילוב השונות

ד. סברה מחודשת – היכל לעומת יתר הבית

סיכום

 

הקדמה

בית המקדש השלישי הוא הבית הנצחי שאליו הייתה תמיד מגמת פניהם של ישראל, וכדברי המדרש:

כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא       (בראשית רבה, פרשה יג, ב).

אף שני הבתים הראשונים היו רק הכשרה והכנה לבניית הבית השלישי,[1] כפי שמביא בית הלוי על התורה:

אבל הנראה לומר יותר, דודאי עיקר בית המקדש הניתן לישראל הוא הבית השלישי שיבנה בקרוב בימינו אמן... והבית הראשון וכן השני וכל מה שהיה לישראל, היו רק הכנה להשלישי, דעל ידיהם יזכו להשלישי    (ריש תולדות).[2]

בזוהר (פינחס, דף רכא עמ' א) מבואר אף יותר מכך: המציאות האידיאלית – אשר יועדה להתקיים מלכתחילה – הייתה שיֵרד בית אחד בלבד משמים, והוא מכונה בלשון הזוהר "בניינא קדמאה". הבית הראשון והשני כלל לא היו צריכים להיבנות, לולא חטאי המדבר שגרמו לכך שנבנו בידי אדם, ומראש נגזר דינם להיחרב, שלא כבניין הבית השלישי שהוא מעשה שמים וקיומו לעד.

לאור דברים אלו, יש ערך סגולי מיוחד לדיון באופן בניין הבית השלישי. ודאי נכונים הדברים לאור תפיסת חז"ל, שהעוסק בענייני בניין הבית מעלה עליו הכתוב כאלו בנאו, וכלשון המדרש בויקרא רבה:

שמואל אמר...: אמר הקב"ה, הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו         

                                                                                                             (פרשה ז, ג).[3]

בדיון שבו נבקש לעסוק, קיימות שתי גישות מרכזיות: בניין מעשה שמים או מעשה ידי אדם. נציין שלמחלוקת זו, מלבד הנפקא מינה המעשית ביחס לדרך בניית הבית השלישי, יש גם מימד כללי, ביחס למעורבות האדם בהתרחשות הגאולה העתידית. אף על פי שלכאורה מחלוקת זו היא מן המפורסמות בפי כל, כאשר עוסקים בנושא זה לעומקו מגלים שהוא אדיר מימדים ועתיר שיטות שונות. מטרת מאמר זה לערוך מערכה בגישות ובחילוקים השונים בסוגיה זו, ולהציג את שיטות האחרונים הרבות המשלבות בין הגישות השונות.

 

א. גישות המדרשים

גישות שונות מצאנו במדרשי חז"ל[4] בסוגיית בניין הבית השלישי. בנוסף על שתי הגישות הקלאסיות שאותן ציינו בפתיחת הדברים – מעשה שמים ומעשה אדם – קיימת גם גישה שלישית, שאותה יש לכנות "בנוי ומשוכלל", וכפי שנבאר לקמן.

1. מעשה שמים

הגישה הרווחת במדרשים הינה שבניין הבית השלישי ייעשה דווקא בידי שמים.[5] עקב ריבוי המדרשים הנוקטים כך נציין כאן רק את העיקריים שבהם, ואילו לשאר נפנה בהערה:[6]

ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש, שנא'... 'וַיִּמָּלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת'. וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבא בג' דברים הללו נבנה, שנא' 'בחכמה יִבָּנה בית ובתבונה יתכונן' וכתיב 'ובדעת חדרים ימלאו' (שמות רבה מ"ח, ד).

וכי אין בית המקדש עתיד ליבנות, אלא אין נוטה עוד אהלי מכם ואין מקים יריעותי מכם, אלא מקדש ראשון שבנאו בשר ודם נפל ביד שונא, אבל מקדש אחרון שהקדוש ברוך הוא בונה אותו, שנאמר 'בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס', שוב לא יחרב, לכך נאמר 'אהלי שֻדד' וגו'                                                                                                  (פסיקתא רבתי, כח).

שנאמר 'אין זה כי אם בית', אין זה בית שיעמוד לבני לדורי דורות, כי אם אותו בית א–להים שהוא בונה בידיו. ואם אתה אומר הקב"ה יבנה לו בית המקדש בידיו בשמים, כך בידיו יבנה אותו בארץ שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'

                                                                                              (בראשית רבתי, ויצא).

2. מעשה אדם

הגישה השנייה במדרשים היא שבניין הבית יתבצע בידי אדם (להלן, בביאור השיטות השונות, תבואר זהות האדם בונה הבית):

במה מקיים ר"א קרייה דרבי יוסי בן חנינא, 'עורי צפון ובואי תימן'... לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון, יבא ויבנה את בית המקדש שהוא נתון בדרום

                                                                                               (במדבר רבה י"ג, ב).[7]

אמר ר' הונא בשם ר' לוי: מלמד שיהיו ישראל מקובצין בגליל העליון, ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף מתוך הגליל, והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלים... והוא עולה ובונה את בית המקדש ומקריב קרבנות, והאש יורדת מן השמים, והוא מוחץ כל הכנענים (פסיקתא זוטרתא במדבר, בלק, קכט ע"ב).

בשלב זה רק נעיר שממדרשים אלו עולה כי בונה הבית הוא מלך המשיח עצמו.

3. בנוי ומשוכלל

מדרשים רבים נקטו ביטוי מיוחד ביחס לבניין הבית השלישי, "בנוי ומשוכלל":

'חופף עליו כל היום', זה בנין ראשון, 'כל היום', זה בנין אחרון, ובין כתיפיו שכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא            (ספרי דברים, שנב).

מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי, שנא': 'שם המקום ההוא ה' יראה', הרי בנוי, היך מה דאת אמר 'שלש פעמים בשנה יראה'; 'אשר יאמר היום בהר ה'', הרי חרב, שנאמר: 'על הר ציון ששמם'; 'ה' יראה', בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר 'כי בנה ה' ציון נראה בכבודו'                                                                              (בראשית רבה, נו).[8]

ביטוי זה, "בנוי ומשוכלל", מדגיש את מוכנות הבית בכוח, אך איננו מתייחס לשאלה מי יוציאהּ אל הפועל, אל המציאות הגשמית. נראה שמגמת המדרשים העושים שימוש בביטוי זה היא להדגיש שהפן של ה'בכוח' הרוחני שבבניין הבית מסור אמנם בידי שמים, אולם ההוצאה לפועל – ייתכן שתהיה בידי אדם. מגמה זו תהווה בסיס לשיטות השונות שבהן נדון להלן, אשר משלבות בין מעשה שמים לבין מעשה אדם.

ב. שיטות הראשונים והאחרונים

שיטות שונות חלוקות בשאלת בניינו של הבית השלישי: עיקרן בדברי הראשונים, ומיעוטן בדברי האחרונים.

יש להעיר כי אף על פי שנוטים לאפיין מחלוקת זו כמחלוקת ראשונים מובהקת, מקורה כבר בדברי הגאונים, וליתר דיוק – ברב סעדיה גאון, אשר מביא בכתביו את שתי הדעות המרכזיות:

ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו כמו שתיארנו, כי בנה יי' ציון נראה בכבודו, והתכנית וההיכל כמו שפירש יחזקאל     (אמונות ודעות ח, ו).[9]

ומורא למקדש תקים                                                                     (אזהרות, עשה יג).

מדבריו בספר אמונות ודעות עולה שהבית השלישי ייבנה על ידי הקב"ה. מאידך, מניסוחו בפיוט האזהרות, בהתייחסו למצוות מורא מקדש, משתמע שבניין המקדש מוטל על האדם.[10] כפילות זו מובאת במפורש גם בתשובת רב האי גאון.[11] אכן, בכתבי הראשונים מבואר העניין ביותר, ולכן עיקר העיסוק מתמקד דווקא בדבריהם.

1. בידי שמים

שיטת רש"י והראשונים

במספר סוגיות בגמרא מובא הביטוי "מהרה ייבנה בית המקדש", אשר אותו פירשו הראשונים כעדות לכך שבניין הבית השלישי ייעשה בידי שמים. כך, לדוגמא, כתב רש"י בשני מקומות (ראש השנה ל ע"א ד"ה לא צריכא; סוכה מא ע"א):

אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך.[12]

כן כתב רש"י גם בפירושו לתורה, ביחס לפסוק "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות ט"ו, יז):

חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת שנאמר: 'אף ידי יסדה ארץ', ומקדש בשתי ידים. ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו.

כן כתבו גם התוספות (סוכה שם, ד"ה אי; שבועות טו ע"ב, ד"ה אין) והריטב"א (שם), וכך ראשונים ואחרונים רבים.[13]

בביאור דעה זו מדגיש היעב"ץ, בפירושו למשנה לחם שמים (בהקדמה למסכת מידות), שעל אף שירד המקדש משמים – יתגשם הוא באוויר העולם התחתון, ויהיה גשמי לחלוטין, כבתים הראשונים. ראייתו מלוחות הברית, שאף על פי שירדו משמים התגשמו באוויר העולם התחתון. בנוסף, בספר עבודה תמה (לרב חיים נתנזון, שער ז, עמ' סב) כתב שעל אף שיתגשם הבית – יהיה הוא בנוי מאבנים טובות, וכלשונו: "מאבני חפץ ואבני יקר אבנים טובות ומרגליות, שלא נמצאו דוגמתם בעולם".

האחרונים אף הצביעו על השלכות מעשיות הנובעות מתפיסה זו של בניין הבית השלישי. דוגמא אחת היא נוסח אמירת "יהי רצון" שאחר תפילת שמונה עשרה. הנוסח המופיע ברמ"א באו"ח (סימן קכג, א) הוא "יהי רצון שיִּבָּנה בית המקדש", וכך הכריע גם השערי תשובה (שם, ס"ק ג). לעומתו, החיד"א בברכי יוסף (ב) ובפתח הדביר (א), וכן כף החיים (ט) השיגו על נוסח זה, וכתבו שיש לתקנו ולומר "שתִּבְנה בית המקדש", "כי הבית השלישי הוא מעשה ידי יוצר כוננו ידיו יתברך" (לשון החיד"א).

דוגמא נוספת נוגעת לעיסוק בצורת הבית ובמידותיו, וכן לעצם הצורך בכתיבת מסכת מידות: אם המקדש ירד מוכן משמים, מה טעם בכל אלו? בעל תפארת ישראל דן בשאלה זו בהקדמה למסכת מידות, והשיב שבזכות הלימוד, כשייבנה הבית בידי שמים נראה בעינינו את התקיימות דברי הנביא יחזקאל, ואת התגשמות תיאוריו בדבר הבית וצורתו. כיוון אחר הציע היעב"ץ (בפירושו לחם שמים), ולפיו העיסוק בתורת הבניין נחשב כאילו עוסקים בבניינו בפועל (וכדברי חז"ל הידועים, שאותם ציטטנו בפתח המאמר), וכן על ידי הלימוד מתחזקת ציפייתנו שישוב וייבנה.

אמנם, הגישה האמורה, שהבית יֵרד משמים, מלווה במספר קשיים. ראשית, לכאורה, דעה זו סותרת פסוק מפורש ביחזקאל:

ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חקתיו וכל צורתיו וכל תורתיו הודע אותם וכתב לעיניהם, וישמרו את כל צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם                          (מ"ג, יא).

דעת רוב המפרשים היא שפסוק זה מתייחס לבית שלישי,[14] ומבואר אם כן שהעם הוא שיבנה את הבית, ונסתרת הדעה הנ"ל. בכדי לתרץ את הדברים, ניתן להיעזר בפירושו של הגר"א ביחזקאל:

ועשו אותם – רצונו לומר בבית שני, ועשו עולי גולה מעין בית הראשון ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

לדעה זו, שמדובר בבית שני, בטל הקושי לשיטת רש"י והראשונים.[15] אמנם יש לציין שזו דעה יחידאית, ואיננה כדעת רוב המפרשים.

קושי שני נוגע לפשטן של שתי סוגיות. כך נאמר בגמרא בסוכה:

'ויראני ה' ארבעה חרשים'. מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק                                                                                                    (נב ע"ב).

ומבאר רש"י:

חרשים – אומנים, משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש...

מבואר, אם כן, ששני המשיחים הם האומנים הבונים את הבית,[16] וזאת בסתירה לדעה שהמקדש משמים הוא.

הסוגיה השנייה מופיעה בכתובות:

דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים', ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: 'מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך'             (ה ע"א).

ומבאר רש"י:

מקדש – מעשה ידי צדיקים הוא.

כן כתבו גם התוספות שם. הרי לפנינו שהבניין ייעשה בידי אדם, הצדיקים, ולא בידי שמים, וסותרים הדברים לדעה הנ"ל.[17]

קושי שלישי לדעה זו נוגע לאי קיום מצוות בנין בית הבחירה, "ועשו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח), אם בניין הבית השלישי ייעשה בידי שמים. אכן יש מי שסובר שלדעת רש"י וסיעתו אין מצווה זו נוהגת לדורות ואינה מתקיימת בבית שלישי, שלא כדעת הרמב"ם הסובר שזו מצווה לדורות. כך כתב הרב שלמה גורן, בספרו תורת השבת והמועד (עמ' 501–503). אמנם, הדעת הרווחת היא שגם לרש"י וסיעתו קיימת מצווה זו לדורות.

לקושיה זו ניתן להציע שני תירוצים. הראשון על פי דברי הרב גורן בספרו תורת המועדים:

יתכן לומר הן לשיטת הרמב"ם והן לרש"י וסיעתו, שאין זה נוגע לנו, כי עלינו מוטלת המצווה לבנות את בית הבחירה בכל עת אשר יש לנו אפשרות לזאת. ואם לעתיד לבוא ירד מהשמים מה טוב, אבל אמונה זאת אינה פוטרת אותנו מקיום המצווה כל עוד שלא ירד הבית מן השמים, וקיימת אפשרות ממשית לבנייתו בידי אדם

                                                                                                                 (עמ' 472).

ביאור הדברים הוא שעל עם ישראל מוטלת חובה תמידית להשתדל בבניין הבית, וזה עיקרה של מצוות בניין בית הבחירה. אמנם, בהתחדש הבניין בידי שמים בפתע פתאום – אזי נפטר העם מהיישום המעשי של מצווה זו.

תירוץ שני לקושי המוזכר הוא שאכן הבניין ירד משמים, אבל ישראל יעשו בו תיקון כל שהוא, ובזה יקיימו את מצוות הבניין. כך טען מהרי"ל דיסקין, כפי שהובא בשמו בסידור אשי ישראל, בפירוש שיח יצחק לתפילת שלוש רגלים:

ולכאורה אחר שאנו מובטחים שירד המקדש של אש מן השמים, אם כן לאיזה מטרה נגנזו השערים. אך הטעם כי זולת זה היו ישראל נכלמים ולא היה שמחתם שלמה, כי נמנע מהם מצות עשה של '"ועשו לי מקדש", על כן היה מחכמה העליונה שיגנזו השערים, וכשירד המקדש מן השמים אז יעמידו זקני ישראל את השערים הנגנזים, והמעמיד דלתות בבית כאילו בנאה... וזה שכתוב "והראנו בבנינו" – זה הבנין המשוכלל מלמעלה, "ושמחנו בתיקונו" – הוא העמדת השערים

                                           (ד"ה והראנו בבנינו; וכן בנצוצי זוהר פינחס, רכא, ה).[18]

     שיטת ר' צדוק הכהן מלובלין

רבי צדוק הכהן מלובלין, במספר רב של מקומות בכתביו, אוחז בדעת רש"י וסיעתו, ולפיה הבניין ייעשה בידי שמים. אמנם, לדבריו התנאי לכך הוא הופעתו של משיח. כך לדוגמא כתב בספרו פרי צדיק:

היינו שאז מופיע רוחו של משיח לנפש שהוא ראוי לכך. שבכל דור יש נפש הראוי להיות משיח אם יהיה הדור ראוי לכך, ואז תיכף ירד בית המקדש בנוי ומשוכלל משמים                             (דברים, חמשה עשר באב, אות ו).

בלשון דומה כתב גם בפרשת עקב (אות ב). מדברים אלו ניכרת התלות שבין ירידת הבית "בנוי ומשוכלל משמים" לבין הופעת המשיח. בהמשך לכך, בספר ויואל משה (לר' יואל טייטלבוים) מפליג עוד יותר:

וכמו כן במלך המשיח, שעל ידי דיבורו ותפילתו הקדושה בתכלית, יתעביד מעשה להוריד הבית הבנוי ומשוכלל, הוי הוא העושה מעשה בבנין ביהמ"ק וכל הצורך, אף אם בידים לא יעשה שום פעולה כלל וכלל לא (מאמר א, אות סה).

כלומר, לא די בהופעת המשיח בכדי שירד הבית משמים, אלא אף יש צורך בפעולתו הרוחנית של המשיח לשם כך.

2. בידי המשיח

הרמב"ם במספר מקומות בכתביו מכריע שהבית השלישי ייבנה בידי אדם, וליתר דיוק: בידי המשיח.[19] כך לדוגמא כתב בהלכות מלכים:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל      (פי"א, ה"א).[20]

גם בהקדמתו לפירוש המשנה, בהתייחסו לעניינה של מסכת מידות, מדגיש הרמב"ם שהבניין מעשה ידי אדם הוא:

והביא אחר תמיד מדות, ואין בו עניין אחר אלא סיפור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בעניין ההוא, כי כשייבנה במהרה בימינו, יש לשמר ולעשות התבנית ההיא והערך ההוא מפני שהוא ברוח הקדש (מהדורת מוסד הרב קוק).[21]

הרמב"ן בספר הוויכוח מצדד גם הוא בגישת הרמב"ם:

והמשיח יש לו לבנות בית המקדש בירושלים     (כתבי רמב"ן, חלק א, עמ' שטו).[22]

ובדומה לכך כותב האברבנאל בפירושו לשמואל א (ב, כד), בהתייחסו לעצם חיוב בניין הבית:

כי בנין הבית הוא למלך ישראל יתייחס ולא לעם... והוא ממה שיורה שהדבר תלוי בשופט או במלך ולא בעם.

חובה זו היא חובת המלך, ואינה חובת העם. ניתן להסיק מכאן לבניין הבית השלישי, שייעשה על ידי המלך, דהיינו המשיח. גם דעה זו קנתה לה שביתה בקרב רבים מהראשונים והאחרונים.[23]

ראוי להדגיש שגם לדעה זו ודאי לא יבנה המשיח את הבית לבדו, אלא בעזרת העם. כן מובא בשו"ת מנחת אלעזר (לאדמו"ר ממונקטש):

וגם פשוט כוונתו כנראה... לא שיבנהו מלך המשיח בעצמו בדרך נס, כי לאיש אחד בעצמו אי אפשר לבנות היכל גדול, רק על ידי בונים בני ישראל, וכמו שהיה בבית ראשון בימי שלמה המלך              (ח"ה, ליקוטים, ס' יב).

לדעה זו, כמובן, תתקיים מצוות בנין בית הבחירה בבית שלישי. ואכן, הרמב"ם מונה מצווה זו כמצווה לדורות, הן בספר המצוות (עשה כ) והן במשנה תורה בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"א).

לדעה זו יש קושי מסוים בהסבר המושג "מהרה ייבנה בית המקדש" המופיע במספר מקומות בש"ס: אם המקדש ייבנה בידי אדם, כיצד ייעשה הדבר במהרה ובפתאומיות? פתרון לקושי זה נמצא בדברי בעל מרכבת המשנה (הלכות ביאת המקדש פ"א ה"ז). לדבריו מושג זה מתייחס למזבח ולחידוש מעשה הקורבנות, ולא לבניין גוף הבית, אשר ייבנה בידי אדם בקצב אנושי.[24]

3. בידי העם

דעה שלישית במחלוקת גורסת שאמנם בניין הבית ייעשה בידי אדם, אך לא בידי אדם ספציפי (דוגמת המשיח) – אלא על ידי כלל העם.[25] כך היא, לדוגמא, שיטת ספר החינוך:

ונוהגת מצווה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן, וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן, כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצות עשה

                                                                                                              (מצווה צה).

בהקשר זה, הראי"ה קוק מדגיש את הקשר המיוחד של העם לבניין הבית, לא רק מצד פעולת הבניין אלא אף מצד מעמדו הלאומי כעם באותה עת:

על כן היה צריך בית המקדש שייבנה דווקא בהיות ישראל גם כן עומדים בתכלית מעלתם הפרטית בהצלחה גדולה היותר אפשרית... על כן היה ראוי לזה רק שלמה, שימים טובים בהצלחה וכבוד לאומי כימי שלמה הראשונים לא היו לישראל מעולם, ואי אפשר שיהיו עד ימי המשיח במהרה בימינו                                                                      (עין איה שבת פ"ב, מ).

לדברי הרב קוק, בניין הבית יתאפשר רק כשהעם יהיה שלם במציאותו.

במאמר מוסגר נעיר, שאליבא דגישה זו מתעוררות שאלות הלכתיות רבות הנוגעות לעצם הבניין: בנייה על ידי נשים וקטנים, קטן שהגדיל, גר המתגייר, עכו"ם וכן הלאה.[26]

אכן, גם בתוך גישה זו מצינו מחלוקת: האם התחלת הבנייה תלויה בביאת המשיח, או שמא אין תלות כזו, ופעולת הבנייה היא מלאכת העם בלבד.

     דעת אונקלוס

כך כותב אונקלוס, בתרגומו לפסוקי הברכה ליהודה בסיום ספר בראשית: 

לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא עד דייתי משיחא, דדיליה היא מלכותא וליה ישתמעון עממיא. יסחר ישראל לקרתיה, עמא יבנון היכליה, יהון צדיקיא סחור סחור ליה                      (מט, י–יא).

לדבריו הבניין הוא מלאכת העם, אולם הוא תלוי בביאת המשיח, וייעשה רק לאחריה.[27]

גם האברבנאל, בפירושו ליחזקאל (מ"ג, י), הולך בדרך זו:

ושצוהו שימדדו את תבנית צורת הבית, לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד, בבוא הגואל ותחיית המתים.

אגב, חידוש חשוב ישנו בדברים אלו: על פי האברבנאל יחזקאל איננו מתנבא באופן מילולי בלבד בדבר צורת הבית ומידותיו, אלא גם מציג את הדברים בפני העם בצורה מוחשית. כן כותב גם בעל התוספות יו"ט, בהקדמה לספרו צורת הבית.

המהרש"א, בחידושיו לאגדות במסכת מגילה, תמך אף הוא בגישה זו, וביקש למצוא לה סיוע מסוגיית הגמרא שם (העוסקת בסדר הברכות בתפילת שמונה עשרה):

וכיון שבא דוד באתה תפילה, שנאמר: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי" – משמע ליה מהכא שבא דוד, כדאמרינן פרק כהן גדול: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה. ומסיק להעמיד להם מלך מקודם, ואם כן לעתיד נמי ודאי יהיה כן, וכיון דכתיב והביאותים אל הר קדשי, דהיינו בנין בית הבחירה, על כרחך דבא דוד מקודם זה                                                                                                (יח ע"א).[28]

ראיה נוספת לתלות של בניין הבית בביאת המשיח, מביא בשו"ת שאילת דוד (קונטרס דרישת ציון וירושלים, עמ' יד) מדברי הגמרא בבבא בתרא:

ואיבעית אימא: שאני בית המקדש, דאי לא מלכות לא מתבני                      (ד ע"א).

מפורש, אם כן, שמלכות היא התנאי לבניין הבית. מכאן ניכר שלגישת הבבלי ביאת המשיח קודמת לבניין הבית.[29]

     דעת העזרת כהנים

בניגוד לגישה שהוצגה עד כה, בעל פירוש עזרת כהנים למסכת מידות (הרב יהושע הכהן פיינברג) סובר שהבית ייבנה על ידי העם, ללא כל תלות בביאת המשיח:

הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו, שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו

                                                                        (מבוא המקדש, שער קריאת הבניין).

המקור לדעה זו הוא דברי הירושלמי במעשר שני:

אמר רבי אחא: זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב ודם ענב תשתה חמר          (פ"ה ה"ב).

ייתכן שזהו גם פשר דברי הירושלמי במגילה:

לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום

                                                                                                              (פ"א הי"א).

לדברי הירושלמי הבניין הוא בידי העם המתקבצים מן הגלויות, ואין כל תזכורת לתלות בביאת המשיח.

מבואר, אפוא, שלגישת הירושלמי קודם הבניין לביאת המשיח, וזאת בניגוד לגישת הבבלי שהובאה לעיל, ולפיה קודמת ביאת המשיח לבניין הבית. אם כן, לפנינו מחלוקת התלמודים בשאלת תלות בניין הבית בביאת המשיח. 

ראיה נוספת לדעת הירושלמי היא מדברי המדרש בבראשית רבה:

בימי רבי יהושע בן חנניה, גזרה מלכות הרשעה שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם

                                                                                                               (פרשה סד).

ממדרש זה מתחדשת עובדה חשובה, ולפיה כבר נעשה ניסיון (שלבסוף לא צלח) להתחלת בניין הבית השלישי בפועל, בימי רבי יהושע בן חנניה (130-50 למניינם), לאחר שהתקבל אישור לכך מן המלכות. העם לא המתין לביאת המשיח, אלא החל מיד באיסוף כספים לצורך הבניין (ואכן, בעקבות מדרש זה כתב המנחת חינוך במצווה צ"ה: "וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות").

בהקשר למדרש זה, מציין המהר"ץ חיות בקונטרס עבודת המקדש (ספרי מהר"ץ חיות ח"ב, עמ' תתנג), שהיו לפחות עוד שני ניסיונות לבניין הבית השלישי: האחד בימי הקיסר טריאנוס (117-98 למניינם), והשני בזמן מרד בר כוכבא (136-132 למניינם).[30] כן כותב גם הרב אביגדור נבנצל בספרו ביצחק יקרא (ח"ב סי' לט), בשם החוקרים, ומוסיף שגם מאתיים שנה אחרי מרד בר כוכבא, בתקופת האמוראים, נעשה ניסיון לחדש את בניין המקדש ברישיון יוליאנוס הכופר (363-361 למניינם). ניסיונות אלו אמנם לא צלחו, אבל ודאי יש בעובדות אלו סיוע גדול לדעה המצדדת בבנייה בידי העם בלא תלות בביאת המשיח.

4. בידי אומות העולם

דעה ייחודית הביע רבנו בחיי (ויקרא י"א, ד), בהתבסס על דברי המדרש:

ובמדרש תנחומא: למה נמשלה מלכות זו לחזיר... שעתיד להחזיר העטרה ליושנה. והעניין כי שני המקדשים נבנו על ידי ישראל... אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו, וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה, לפי שהוא החריבו.[31]

על פי הבנתו, בית המקדש ייבנה על ידי אדום (רומא), כפיצוי על החרבת הבית בידיהם. בדרך זו הולך גם המדרש תלפיות (אות ח, ענף חזיר), הכותב:

כי ב' מקדשות נבנו ע"י ישראל... השלישי יהיה נבנה על ידי עשו ויחזיר עטרה ליושנה.

יש המבינים שאין מדובר לדעה זו על בנייה ממשית בידי אדום, אלא רק בסיוע לישראל, או במתן רישיון לעלות ולבנות את הבית. כן דעת הרמב"ן בפירושו לשיר השירים (ח', יג), וכן דעת התפארת ישראל בהקדמתו למידות. יש להוסיף שכך מוכח גם מדברי רס"ג באמונות ודעות (ח, ח), המדבר אף על סיוע ממשי בבניין: "שהאומות יבנו חומת בית המקדש, כאָמרו: 'ובנו בני נכר חמתיך'". ועיין גם ברד"ק בתהילים (קמ"ו, ג), הכותב: "וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגוים, שיעיר את רוחם לשלחם".

 

ג. שיטות השילוב השונות

שיטות שונות קיימות באחרונים, המשלבות בין הגישות הנ"ל וכוללות במעשה הבית השלישי מעשה שמים וארץ יחדיו. שיטות אלו נובעות, ככל הנראה, מן הקושיות הקיימות על כל אחת מן השיטות הקיצוניות, וכפי שציינו בסעיפים הקודמים. ניתן גם להציע, שהבסיס לכלל שיטות השילוב השונות הוא הביטוי "בנוי ומשוכלל", אשר מופיע במדרשים השונים, כשהדגש הוא על קיומו של בניין שמימי בכוח, בעוד הביצוע יכול להיות ארצי.[32]

1. בניין גשמי מעשה ידי אדם, וירידת בית רוחני משמים

דעה ראשונה המשלבת בין הגישות גורסת שהבניין עצמו ייבנה בידי אדם, אבל לתוכו ירד משמים בניין רוחני של אש, אשר ייתן לבניין הגשמי עוצמה ותוקף רוחניים. כך לדוגמא כותב בעל ערוך לנר:

ולכן היה נלענ"ד, דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא ייבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני שיבוא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים                                                                                  (סוכה מא ע"א).

בדרך זו הולך גם הרב צבי הירש קלישר, במסגרת התכתבותו עם בעל ערוך לנר, המופיעה בספרו דרישת ציון:

וכשיבוא משיח בן דוד ויובנה המקדש בשלימות, אז יבוא מקדש אש מלמעלה, ויראו כל בשר שיהיה אורו זרוח על מקדש שלמטה        (מוסף ראשון לציון, ב).[33]

בספר ויואל משה (מאמר א, סב) מחדש עוד יותר, שמעשה השמים אף יבטל בתוכו את מעשה האדם, "כביטול הנר בתוך האבוקה, ולא יהיה עוד במציאות אלא הנבנה ע"י הקב"ה".

2. גאולת אחישנה – מעשה שמים; בעִתה – מעשה אדם

דעה שנייה גורסת שיש לחלק בין שני מצבים בגאולה העתידית, על פי דברי הגמרא בסנהדרין (צח ע"א):

אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב 'בעתה', וכתיב 'אחישנה'? זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה.

בגאולה בדרך של "בעִתה" יהיו ההתרחשויות כסדר המובא ברמב"ם בהלכות מלכים, הכולל בניין הבית בידי אדם. בגאולת "אחישנה", לעומת זאת, ייבנה הבית מהרה בידי שמים.

דעה זו היא דעת מהר"ם שיק:

ויותר נראה דזה עצמו תליא בב' קיצין הנ"ל, דאם יהיה קץ של בעתה יהיה הכל כסדר וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים הנ"ל. אבל אם יהיה קץ של אחישנה, אז יהא הכל במהירות ומהרה יבנה בית המקדש בידי שמיים, ויבוא משיח צדקנו                           

                                                                                             (שו"ת, יו"ד, סי' ריג).[34]

הרי"מ טיקוצ'ינסקי, בספרו עיר הקודש והמקדש (עמ' קלא–קלב), מביא סיוע לחילוק זה מהפסוק במלאכי (ג', א) – "ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". מכאן נלמד שבגאולת אחישנה הבניין יהיה משמים.[35]

הרב נבנצל, בספרו ביצחק יקרא, קיבל את החילוק בין שני סוגי הגאולות, אולם יישם זאת בצורה הפוכה:

הלכך גם בנוגע לצורת בנין הבית, יתכן שנוי בין מצב שזכו למצב שלא זכו. אם זכו ויש נחת רוח לקב"ה במעשה ידיהם יבנו בידיים של מטה, ואם לא זכו ואף על פי כן הגיע זמן הבית ליבנות, ייבנה בידיים של מעלה כביכול (ח"ב ס' לט). 

בגאולת אחישנה יבנו העם את הבית בידיהם, ורק בהתעכב הגאולה עד מועד הקץ – ייעשה הדבר בדיעבד בידי שמים, ותימנע מהעם זכות בניין הבית.

3. בניין בידי אדם וסיוע משמים

דעה שלישית גורסת שיתקיים שיתוף בבניין בין מעשה אדם ובין מעשה שמים. דעה זו היא דעת התפארת ישראל בתחילת מידות (פ"א מ"א), הכותב ש"הקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו".

רעיון דומה מובא בזוהר ביחס לבית ראשון:

והבית בהבנותו, וכי לא הוה בני ליה שלמה וכלהו אומנין דהוו תמן? מהו בהבנותו, אלא כך הוא כמה דכתיב מקשה תעשה המנורה, אם היא מקשה מהו תעשה, אלא ודאי כלא באת וניסא אתעביד איהו מגרמיה (פרשת נח, עד ע"א). 

הבית נמשל למנורה: אף על פי שמעשה אדם הם בתחילתם, נגמרו ונעשו בסיוע משמים. אמנם, וכפי שציינו, הזוהר מתייחס לבית ראשון, אך בעל הפירוש למשנה שושנים לדוד (ר' דוד פארדו) יישם זאת גם לגבי הבית השלישי:

וקרוב הדבר לומר דכל דברי חכמים קיימים. והיינו שיהיה כמו בניין שלמה דכתיב והבית בהבנותו ופ' בו רז"ל מאליו, אבל היה באמצעות ידי אדם... והשתא הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח, ומה שאמרו במדרש ר"ל שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע א–להי                                                        (פתיחה למסכת מידות).

4. בניין ע"י משיח הוא מעשה שמים

דעה רביעית בשילוב בין הגישות גורסת שבניין הבית בידי אדם מיוחד ושמימי – כדוגמת המשיח ואליהו – הוא עצמו מעשה שמים, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דעה זו היא דעת היעב"ץ בפירושו למשנה לחם שמים, בהקדמת מידות:

ואף אם תימצי לומר שייבנה על ידי אדם, הלא ודאי לא ייבנה אלא על ידי אליהו ז"ל ומשיח, כל שכן אחר שידענו שאין בנין בית שני דומה לשלישי רק בדברים מעטים, הא ודאי לא ייבנה ולא ייעשה הבניין נכון והנשא ההוא אלא על ידי רם ונשא וגבוה מאד.

יש להעיר, שדעה זו אינה עולה יפה עם השיטות הגורסות שבניין בידי אדם היינו בניין כלל העם, שאם כן אין בו המימד של בניין מעשה שמים.

5. בניין על ידי אדם ושכלול בידי שמים

דעה חמישית בשילוב בין הגישות גורסת שתחילה ייבנה הבית בידי אדם, על פי דגם הבית השני המובא במסכת מידות, אך אחר כך ישתנה הבית בידי שמים, על פי דגם הבית השלישי המובא ביחזקאל. דעה זו מובאת בכמה מן האחרונים, ובצורה המפורשת ביותר בדברי בעל שו"ת מפענח נעלמים:[36]

ואפשר לומר, דאין הכי נמי שיבנו את הבית כצורת וכתבנית הבניין המבואר במסכת מדות, בכדי לקיים מצות בניין בית המקדש. אולם לאחר מכן ישתנה עצם הבניין, וייבנה מן השמים כדמות ותבנית הבניין הכתוב בפסוקי הנבואה של יחזקאל הנביא, שלא נתבאר ולא נתפרש לנו עכשיו                                                                                                     (סימן ב הערה כב).

כעין ראיה לדעתו מביא המחבר מן הפסוק בתהילים (קכ"ז, א) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו": מצד אחד – עמל הבונים, שהוא בידי אדם; ומצד שני – קיום הבית מכוח ה'. בדרך זו הלך גם ר' משה זכותא, בפירושו למשנה קול הרמ"ז למידות (פ"א מ"א), וכן מובא בפירוש עזרת כהנים למידות (מילואים פינות העזרה, ח"ג, עמ' 260).

בהקשר זה, בפירוש בית המידות לר' יוסף פרנקל מחדש שהשינוי כבניין יחזקאל יכול להיעשות אף בידי אדם ובהכוונה משמים:

ואם כן גם אנן נבנה אותה כמו שהיה בבית שני בלי שום שינוי כלל, ואחר כך יוסיף ד' שנית ידו לגאול אותנו גאולה שלימה, ויהיה לנו רשות להוסיף ולחדש על הבניין לפי מה שיגלה לנו ד' על ידי נביאיו... וגם אולי תהא הוספת הבניין ע"י נס מן השמים  

                                                                                                    (פתיחה, עמ' ב).[37]

מקור לדעה זו ניתן אולי לראות בדברי רס"ג באמונות ודעות, המדבר בתחילה על בניין בידי אדם, ואחר כך על חידוש הבניין בידי שמים כבניין יחזקאל:

סבת הדבר תהיה, עמידת איש מזרע יוסף בהר הגליל ויתקבצו אליו שרידי אנשים מן האומה, ויהיו פניו אל הבית המקודש... ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו כמו שתיארנו כי בנה יי' ציון נראה בכבודו, והתכנית וההיכל כמו שפירש יחזקאל
                                                                                                         (מאמר ח, ה-ו).

כלומר, בתחילה הבית קיים אחר שנבנה בידי אדם, ורק בהמשך יתבצע חידושו משמים כבניין יחזקאל.

לדעה זו באה על פתרונה שאלה מרכזית ביחס לבניין הבית השלישי: מדוע עסקו המשניות במידות, וכן הרמב"ם, בדגם בית שני, והלא דגם זה אינו רלוונטי לבית השלישי, אשר אמור להיבנות על פי הדגם המובא ביחזקאל? לקושיה זו מצטרפת קושיה נוספת על הדעה הסבורה שהבית הוא מעשה אדם: היאך ייבנה הבית, והרי צורת בניין יחזקאל אינה ידועה לנו די הצורך,[38] וכלשון הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א ה"ד): "וכן בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר".[39] על פי הגישה שהצגנו, שתי הקושיות נפתרות כאחת: אכן ייבנה הבית בידי אדם, על פי הידוע לנו מבית שני, ובכך עסקו באריכות המשניות והרמב"ם. דא עקא, מעשה אדם זה איננו מספיק, ותידרש לכך השלמה משמים – כדי להפוך את הבית להיות כבניין יחזקאל.

6. בניין רוחני משמים הנבנה על ידי מעשי האדם בארץ

דעה שישית גורסת שהבית עצמו אמנם ירד משמים, אך מציאותו שם היא תוצר של מעשיהם של ישראל: כל מצווה הנעשית למטה מהווה אבן ונדבך בבניין הבית הרוחני של מעלה.

רעיון זה מובא בדבריהם של שניים מגדולי החסידות. רבי נפתלי מרופשיץ כותב בספרו זרע קודש על התורה:

ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, שבונה ירושלים ה', ובמה בונה אותה – בימינו, על ידי הימים שלנו, שבכל יום כשאדם עובד אותו ית' הכל לפי מעשיו בונה את ירושלים וביהמ"ק... ומצינו שאמרו רז"ל שלעתיד יהיה יורד משמים ביהמ"ק בנין בנוי בשלימות... ואי אפשר לשער גודל מעלת קדושת ירושלים וביהמ"ק שלעתיד שיהיה בלי שעור וערך, ומכל שורה ושורה של הבנין ומכל לבנה ולבנה, יתנוצץ ויאיר אור המצווה שנבנה על ידי זה                                               (כי תצא, ד"ה "כי תבנה בית חדש").

דברים דומים כותב ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק על התורה:

וכבר נבנה הבית המקדש על ידי מעשה צדיקים שקבלו עול מלכותו, וזה שנאמר כוננו ידך ולא כתיב יכוננו ידך... וזהו גם כן נצרך למעשי ידיהן של צדיקים, שבהכנתם יזכו שיורד בנוי ומשוכלל                             (ויקרא, אות ט).

גישה זו, אם כן, מסכימה ברובד המעשי עם הדעה שהבית מעשה שמים הוא, אולם ברובד הרוחני משלבת את הדעה שהבית יהיה מעשה ידי האדם.

 

ד. סברה מחודשת: היכל לעומת יתר הבית

ניתן להעלות בסוגיה זו סברה מחודשת, המפשרת בין הדעות: חלקו של הבית ייעשה בידי שמים, וחלקו האחר בידי אדם. ההיכל הוא החלק מעשה שמים, שכן הוא עיקר בית המקדש, ולעומתו שאר הבית – העזרות, הלשכות והחומה – ייבנו בידי אדם.

ההבחנה בין שני חלקי הבית מובאת – בהקשר אחר – בדברי הגמרא בסנהדרין, העוסקת בשריפת המקדש בידי נבוזראדן רב טבחים:

נבוזראדן שוור, דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי... הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא, אדליק ביה נורא, גבה היכלא, דרכו ביה מן שמיא שנאמר: 'גת דרך ה' לבתולת בת יהודה'                                           (צו ע" ב).

בשעת שריפת המקדש התנתק ההיכל, וביקש לעלות לשמים. אמנם, הקב"ה לא אפשר לו לעשות כן, והורידו חזרה לארץ, שם נשרף יחד עם שאר חלקי המקדש.[40] על פי דרכנו נבאר שדווקא ההיכל ביקש לעלות לשמים שכן שם מקור עשייתו, ומשם יֵרד לעתיד לבוא, לעומת שאר הבית שמקור עשייתו בידי אדם.

לחלוקה זו יש מקור נוסף, מתוך דיון הגמרא ביחס לחלוקת בית המקדש בין נחלות שבטי יהודה ובנימין:

דתניא: מה היה בחלקו של יהודה – הר הבית, הלשכות והעזרות; ומה היה בחלקו של בנימין – אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים          (מגילה כו ע"א; יומא יב ע"א).

בטעם ההבדל בין יהודה ובנימין, כותב הנצי"ב בפירושו הרחב דבר:

כך נתן הקב"ה דעת ורצון לשבט הגדול שהוא יהודה, להלוך בהליכות הטבע... ונתן דעת ורצון השבט הקטן שהוא בנימין, להתהלך בדרך גבוה ונעלה                                                                                              (דברים ל"ג, יב).

לאור דברים אלו, חלוקת הבית בין נחלות יהודה ובנימין זהה לחלוקה שהצענו בבניין הבית: ההיכל השמימי נמצא בחלקו של בנימין, שהוא שבט בעל מימד רוחני שמימי. שאר הבית, לעומת זאת, נמצא בחלקו של יהודה, אשר מייצג את הארציות. מכיוון שכך, ההיכל השמימי הוא מעשה שמים, בעוד ששאר הבית הארצי – יהיה מעשה אדם.

האמת תורה דרכה. דרך זו שרצינו לחדשה מצאנוה בדברי הגר"א בחידושי הש"ס אמרי נועם לברכות (כט ע"א), ואין חדש תחת השמש:

וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך, פ' שהעיר צריכה להבנות, אבל ההיכל כבר בנוי בשמים ואין צריך אלא לתקנו בארץ... דביתך קאי על הר הבית והעזרות והוא נבנה למטה והם בכלל עירך, רק ההיכל יורד מלמעלה.

 

סיכום

הגישות השונות בסוגיית בניין הבית השלישי מצביעות על תפיסות שונות ביחס למעורבות האדם בהתרחשות הגאולה העתידית. לדעות הגורסות שהבניין בידי שמים הוא, גאולה זו תהיה פסיבית מבחינת מעשה האדם. לעומתן, לדעות שהבניין מעשה ידי אדם הוא – גאולה זו תהיה אקטיבית, בשל שותפות האדם במעשה הגאולה.

לכלל הדעות, ודאי יש צורך וחובה בהשתדלות בקירוב הגאולה ובניין הבית, וכדברי הרב טיקוצ'ינסקי ביחס לדעה שהבניין מעשה שמים: "אבל מלבד מה שלא אמרו זאת מצד ההלכה והדין, ולא שפטרונו מלהשתדל בזה" (עיר הקודש והמקדש, חלק ה, פרק א, עמ' ה).[41] חובת ההשתדלות וההכנה משותפת היא לכל הדעות, ועליה להיות מרכזית בחיינו. וכדברי הראי"ה קוק:

הננו נקראים להיכון לקראת האור הגדול הזה, לדעת מה אנו ומה תפקידנו, מה נשמתנו בכל איתנותה דורשת מאתנו (אורות, עמ' סב; שמונה קבצים א, טז).

ודאי נכונים הדברים בדורנו אנו, שניצני גאולה נראו בארץ, וכלשון הרב טיקוצ'ינסקי שם בספרו:

ומכיון שכך, שניצני הגאולה נראו בארץ, עלינו להתכונן לקראת העתיד הקרוב ועל כל פנים לא הרחוק, להפך באפשרות הגישה להקמת בית מקדשנו                                                                                                (שם, עמ' ט).

*   *   *

את העיסוק בנושא חשוב זה נחתום בלשונו של בעל תוספות יו"ט, מתוך פיוט המופיע בפתיחה לספרו צורת הבית:

ועלי להודות בשירי ידידות, שהשכילני חמודות, בבנייני עתידות.



1.        [1]      בזוהר (פקודי, דף רמ עמ' ב) מובא אף יותר מכך: הבתים הראשונים כלל לא חרבו, לא בגופם ולא ברוחם, אלא רק נגנזו, והם הם גופו של הבית השלישי. עיין עוד ברמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות, מאמר חקור דין, חלק א, פכ"ו), בחיד"א (מדבר קדמות מערכת מ, מג) ובשו"ת דברי יציב (חו"מ, סימנים פז ו-צ).

2.        [2]      בספר פרי צדיק (פינחס, אות ט) מדגיש ר' צדוק הכהן מלובלין שאף חורבן הבתים מהווה חלק מהכנה זו.

3.        [3]      רעיון זה חוזר במדרשים נוספים, דוגמת התנחומא (ורשא, פרשת צו, סימן יד) ופסיקתא דרב כהנא (פיסקא ו, ג).

4.        [4]        לגישות אלו יש רמז גם בתלמודים, אלא שאין הדברים מבוררים די הצורך: עיין לדוגמא בבבלי בבבא קמא (ס ע"ב): "אני הצתי אש בציון... ואני עתיד לבנותה באש", ומאידך בירושלמי בפסחים (פ"ט ה"א): "ניתן לישראל לבנות בית הבחירה".

5.       [5]      יתרה מזאת, במסכת שמחות (פ"ח הי"ד) מובא שאף הבית הראשון ראוי היה להיבנות בידי שמים, אלמלא הקדימו דוד ושלמה לבנותו.

6.        [6]      מקורות נוספים: בראשית רבה (פרשה סג, ח; מובא בלשון זהה בויקרא רבה [פרשה ל, טז] ובפסיקתא דרב כהנא [פיסקא כז, י]), תנחומא בראשית (סימן יז), תנחומא פקודי (מהדורת ורשא, סימן יא), מדרש תהילים (צ', יט), ילקוט שמעוני תהילים (רמז תתמח), בתי מדרשות (ח"ב, מדרש שלושה וארבעה, פרק א) וזוהר (בראשית, דף כח עמ' א; פינחס, דף רכא עמ' א).

7.        [7]      לשון דומה למדי מופיעה בעוד שני מדרשים: ויקרא רבה (פרשה ט, ו), ושיר השירים רבה (פרשה ד, ד"ה עורי).

8.       [8]      לשון זו מובאת במדרשים רבים נוספים: מדרש תנאים (דברים ל"ג, יב), בראשית רבה (פרשה סט, ז) וילקוט שמעוני (וירא, רמז קב; ויצא, רמז קכ; תהילים, רמז תתנה).

9.        [9]      על פי מהדורת הרב קאפח, וכן שאר ההפניות לספר זה בהמשך המאמר.

10.     [10]     הערת מערכת: אמנם, נראה שיש לסייג ולומר שקשה להוציא מסקנות מרחיקות ממילה אחת, ובפרט כשמדובר בלשון פיוט.

11.     [11]    אוצר הגאונים, סוכה, עמ' 74-75; סנהדרין, עמ' תצה.

12.     [12]     רש"י ושאר הראשונים מביאים כמקור לשיטתם את מדרש תנחומא על פסוק זה. מדרש זה אינו נמצא לפנינו, כמו שהעיר בשו"ת דברי יציב (חו"מ, סימן פז). לדבריו הכוונה למדרש תנחומא בפרשת פקודי (סימן יא), המובא לעיל בהערה 6.

13.     [13]     נמנה כאן כמה מהם: ראב"ן (ר"ה, סי' תנט), רבנו בחיי (תולדות כ"ו, יט; כד הקמח, סוף ערך פסח ב), שו"ת מהרלב"ח (קונטרס הסמיכה), האלשיך בתורת משה (בראשית כ"ח, יח), מהר"ל (גור אריה, שמות ט"ו, יז), היעב"ץ (לחם שמים, הקדמת מידות), הגר"א (יחזקאל מ"ג, יא), מנחת חינוך (מצווה קנב), פרי צדיק (עקב, אות ב), חתם סופר (סוכה מא ע"א), עבודה תמה (שער ז), ובית הלוי על התורה (ריש תולדות).

14.     [14]     עיין ברד"ק, במלבי"ם ובמצודות. הרב שלמה גורן בספר תורת המועדים (עמ' 315–316) דן באריכות בשאלה האם נבואות יחזקאל מתייחסות לבית השני או השלישי.

15.     [15]     הגר"א נאמן בזה לשיטתו כדעת רש"י, וכמובא בפירושו לשיר השירים (ב', ז): "וכמ"ש בכמה מקומות, במה יתערין למשיח באורייתא, אלא שמושבעין שלא יצאו מאליהם לבנות בית המקדש, שושנה דלעילא, עד שיבוא".

16.     [16]     מבואר שגם משיח בן יוסף יהיה שותף בבניין, וכבר הובאו לעיל דברי הפסיקתא, התולים את הבניין במשיח בן יוסף. כן ניתן להבין גם מדברי רס"ג באמונות ודעות (מאמר ח, ה), ומפירוש הרמב"ן לשיר השירים (ח', יב).

17.     [17]     יישוב כלשהו נמצא בדברי השיטה מקובצת שם, המבאר שמעשי הצדיקים הוא כינוי למעשי הקב"ה, או שמא הכוונה למעשי הקב"ה בשביל הצדיקים.

18.     [18]     דברים אלו מובאים גם בליקוטי שיחות לרבי מלובביץ' (חלק יא, עמ' 97-98, ושם בהערה 61). ומעין דברים אלו כתבו הרב שלמה מן ההר (בספרו מהר שלם, ענייני המקדש, עמ' שמח), והרב איסר יהודה אונטרמן (במאמרו המובא בספר כרם ציון, תרומות, קדושת ארץ ישראל, עמ' יא).

19.     [19]     ויש להעיר שאף על פי שדעת הרמב"ם והחונים עליו ברורה היא, שבונה הבית הוא משיח בן דוד, הרי שבפסיקתא לעיל מובא (וכן דעת רס"ג באמונות ודעות) שבונה הבית יהיה דווקא משיח בן יוסף.

20.      [20]     כן כתב עוד שם בהלכה ד, וכן בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ב הי"ד).

21.     [21]     דברים דומים כתבו התוספות יו"ט וכן התפארת ישראל בהקדמתם למידות. בהתייחסו שם לדברי המדרשים, שמהם משמע שייבנה המקדש בידי שמים, כתב התפארת ישראל שאלו דברי אגדה ואין למדין מהם.

22.     נציין גם שדברי הרמב"ם בפירושו למסכת עצמה, אשר מנוסחים בלשון מעשית, וכן השירטוטים הרבים שצירף לאורך המסכת, מעידים על כך שלדעתו הדברים מיועדים להיות מעשיים בידינו.

23.      [22]     עיין גם בפירושו לבראשית כ"ו, כ.

24.     [23]     תרגום יונתן (ישעיהו נ"ג, ה), הרמב"ן (בראשית כ"ו, כ), רד"ק (יחזקאל מ"ג, י), מצודת דוד (זכריה ד', ט), תוספות יו"ט בהקדמה למידות, תפארת ישראל בהקדמה למידות, שו"ת תשובה מאהבה (ח"א, סימן ריא).

25.     [24]     גם הרב קלישר בספרו דרישת ציון (מאמר ג חלק ב, מאמר קדישין ט), ובעל מקדש דוד (סי' א ס"ק א) הולכים בדרך זו, ומפרשים שהמושג מופנה כלפי המזבח.

26.        במאמר מוסגר נעיר שיש מקום לדון האם המזבח הוא חלק מגוף המקדש או שהוא רק בגדר כלי, שהרי לכאורה המושג "מהרה ייבנה" מתייחס לגוף המקדש. עיין בהקשר זה בספר עבודה תמה (שער ז, עמ' סו) ובשו"ת בית יצחק (או"ח, ס' ג).

27.     [25]     אכן מצאנו מי שאינו מבדיל בין השיטות השונות בבניין בידי אדם, ורואה בכל שיטה אחת כוללת, החולקת על גישת בניין בידי שמים. דעה זו היא דעתו של הגר"י פערלא בחיבורו ספר המצוות לרס"ג (ח"א, עשה יג). הרב גורן בספרו הר הבית (פרק יד, עמ' קסח) משיג על הגרי"פ שלא חילק בין השיטות השונות.

28.     [26]     עיין, לדוגמא, בדברי הרב פרנק בספרו מקדש מלך (פרק י, עמ' קכח–קמא).

29.      [27]     כך הבין גם המהר"ל בפירושו לתורה גור אריה בדברי אונקלוס. כך גם משתמע מלשון התרגום בשיר השירים ', ח): "עד זמן דאשלח מלכא משיחא, ויהי מדבר יתהון בניח על משכניהון הוא בית מקדשא, דיבני להון דוד ושלמה רעיא דישראל".

30.     [28]     ועיין בשפת אמת שם, החולק על המהרש"א בהבנת הגמרא.

31.     [29]     ועיין גם בדברי הגר"מ שטרנבוך בספרו מועדים וזמנים (ח"ה, ס' שמט).

32.     [30]     בספר תורת המועדים להגר"ש גורן (474–481) מאריך בראיות מדברי חז"ל לעובדת ניסיון חידוש בניין הבית והעבודה בימי בר כוכבא.

33.     [31]     מהדיר הפירוש של רבנו בחיי, הרב ח"ד שעוועל, מדגיש שמדרש זה לא נמצא לפנינו, אך ישנו בלשון דומה בויקרא רבה (פרשה יג): "ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה".

34.     [32]     אכן, רש"י ותוספות נוקטים הלשון "בנוי ומשוכלל", על אף שלשיטתם הבניין יהיה מעשה שמים.

35.      [33]     כך סוברים גם הרב שלמה קלוגר בספרו יריעות שלמה (ליקוטים לסדר התפילה, בתפילת שלוש רגלים, ד"ה בנה ביתך); בעל ערוך השולחן בפירושו ליל שימורים להגדה של פסח (ד"ה אדיר הוא), ובעל אם הבנים שמחה (פ"ג, אות פא, פב, פה).

36.     [34]      עיין גם בחידושיו לסנהדרין (כב ע"ב), וכן בשו"ת בית שערים (או"ח סי' קמד) ובספר פרדס יוסף על התורה (וישלח, לב).

37.     [35]     בדבריו שם מוסיף הרב טיקוצ'ינסקי שבימינו כבר הוברר שלא זכינו לגאולת אחישנה, וממילא חובת הבנייה היא על העם. מקור דבריו אלו הם דברי מהר"ם שי"ק בסנהדרין שם: "אבל בקץ של זכו אחישנה אין לנו לחוש מן הדין, שהרי אנו רואין קלקול הדור בעונותינו הרבים, ואם לא ישנה השי"ת דבר מה בעולם לא נראה שישובו, וכל זמן שלא שבו אוקי אחזקתייהו".

38.        אגב, בפירוש מצודת דוד למלאכי מבאר ש'האדון' הוא מלך המשיח, ובכך המשמעות הפוכה  מהפירוש המוזכר. כך כתב גם רס"ג בספרו אמונות ודעות (מאמר ח, ו).

39.     [36]     לר' חנוך הניך טייטלבוים, בעל שו"ת יד חנוך וספר עיר חנוך על התורה, מקרובי משפחת אדמו"רי סאטמר.

40.     [37]     דברים דומים כתב גם בשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' פז ס"ק ה).

41.     [38]     לשתי השאלות ניתנו תירוצים נפרדים: עיין תוס' יו"ט (הקדמה למידות; יומא פ"ה מ"ה), מנחת חינוך (מצווה צה), ופירוש חזון נחום לסדר קודשים במידות (פ"א מ"א).

42.     [39]     בנקודה זו קיימת מחלוקת בין המפרשים. מדברי הרמב"ם שהבאנו, וכן מלשון רד"ק ביחזקאל (מ', יג), מתבאר שחוסר ידיעתנו בבנין יחזקאל נובע מאי יכולתנו להבין את הדברים. אכן, מדברי תוס' יו"ט ביומא (פ"ה מ"ה), הכותב "דבנין יחזקאל שלעתיד לא פירש [הרמב"ם] על פי חז"ל", מדויק שחוסר ידיעתנו נובע מכך שחז"ל העלימו מאיתנו את פירוש הדברים. כן כתב בספר ויואל משה (מאמר א, אות ס), והוסיף שטעם הדבר כיוון שהכריעו הם שאין בניין הבית קודם ביאת אליהו ומשיח – אין טעם בגילוי צורת הבית.

43.     [40]     בספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו (מאמר חקור דין, חלק א פכ"ו) מוכיח גם כן מהביטוי "גבה היכלא" שהבית עליון ושמימי הוא.

44.        רבנו בחיי על התורה (שמות ל"ו, ז) מבאר שהביטוי "היכל" מורה על שם ה', ואף שווה בגימטרייה לשם אדנות. דברים אלו מחזקים גם כן את הרעיון שהצגנו, ולפיו ההיכל הוא בבחינת חלק א–לוה ממעל.

45.     [41]     ועיין גם בספר מלכות בית דוד (סי' לח).

לייבסיטי - בניית אתרים