חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
לפני כשמונה שנים למדנו קבוצת חברים בישיבת הר עציון את מסכת טהרות אצל מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. במהלך הלימוד הציע הרב שתי הבנות אפשריות בטבול יום. באחת ההבנות דיבר הרב על דין בגברא, ובזמנו התקשנו מאוד בהבנת אופי ומהות ה'דין בגברא'.
באופן דומה, בגיליון האחרון של 'מעלין קודש' הוסברו שתי ההבנות בשם הרב ליכטנשטיין כך:
ניתן להעלות שני ניסוחים אפשריים באופי הטומאתי של טבול יום:
ניסוח אחד - טבול יום הוא טמא בגברא אך אין בגופו מציאות של טומאה,
ניסוח שני - טבול יום אינו טמא כלל, אך יש בו גזרה של דיני טומאה.
את ההבנה השנייה שהוצעה בשם רבנו ניתן להבין בקלות. התורה קבעה שיש הלכות מסוימות הנוהגות לא רק באנשים טמאים אלא גם באנשים שהיו טמאים ביום האחרון. למשל תרומה אסורה באכילה גם לאנשים טמאים וגם לאנשים שהיו טמאים במשך היום. כדי לאכול תרומה יש צורך לא רק באדם שאינו טמא אלא גם באדם שרחוק מטומאה. אדם שבעברו הקרוב היה טמא פסול לתרומה.
אך ההבנה הראשונה, באופן שבו הוצעה במאמר, בעייתית מאוד וקשה להבין את ההיגיון שבה; מה משמעות ה'טומאה בגברא', ומה המשמעות של 'מציאות של טומאה'?
אלא שלמרבה המזל, בד בבד עם פרסום המאמר ב'מעלין בקודש' הקודם בנוגע לשיטת הרב ליכטנשטיין בטבו"י, העביר הרא"ל שיעור שבו הסביר מחדש את הבנותיו בדין טבול יום. כך, לאחר שמונה שנים, זכיתי סוף סוף להבין את ההבנה הראשונה.
הרב ליכטנשטיין טען שניתן להציע שטבו"י הוא טמא לחלוטין, אלא שלא נוהגים בו דיני טומאה (בדיוק להפך מההבנה השנייה שלו - לפיה טבו"י טהור ונוהגים בו דיני טומאה   מסוימים!!!). לפי הצעה זו הסביר הרב שכל הדינים שלא נוהגים בטבו"י הם דינים שלא תלויים בטומאה עצמה אלא רק נלווים אליה.
כך למשל, האיסור לאכול מעשר נובע מדיני הטומאה, ולכן טבו"י מותר בו, ואילו האיסור לאכול קודשים ותרומה נובע מעצם הטומאה, ולכן טבו"י אסור בו.
לפי הסבר זה מתיישב שאר המאמר שהובא ב'מעלין בקודש' בצורה טובה ומובנת, ואכמ"ל.
לייבסיטי - בניית אתרים