חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
 

הרב איתן שנדורפי                                                                                                     

לעילוי נשמת

אאמו"ר ר' ישעיה מרדכי ז"ל

שחינכני לאהבת התורה

נוב וגבעון – מקדש או משכן?

 

א. דברי הרמב"ם והקושיות עליו

ב. שיטות ראשונים נוספות

ג. יישוב שיטת הרמב"ם

 

א. דברי הרמב"ם והקושיות עליו

כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"א):

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר: "ועשו לי מקדש". וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו, והיה לפי שעה, שנאמר: "כי לא באתם עד עתה" וגו'.

ובהלכה ב' שם כתב:

כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים, ופרשו יריעות המשכן עליו, ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה, וכשמת עלי חרב, ובאו לנוב, ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב, ובאו לגבעון, ובנו שם מקדש, ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.

מפורש בדברי הרמב"ם שבנוב ובגבעון נבנה מקדש. מה משמעות הדברים? המפרשים הבינו שכוונת הרמב"ם היא שבנו במקומות אלו בניין של אבנים,[1] אך הקשו עליו קושיות רבות.

ראשית, במשנה בזבחים מובא:

באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה, אלא בית אבנים בלבד מלמטן והיריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה. קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה. באו לנוב וגבעון[2] הותרו הבמות, קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל ערי ישראל                                                                                  (פי"ד משניות ו–ז).

מפורש במשנה שבשילה היה בית אבנים, ומשמע שבנוב ובגבעון לא היה בניין אבנים כלל. כך אכן שואל רש"ש (פסחים לח ע"ב):

תימה דבמשנה זבחים פרק בתרא איתא כן גבי שילה, ומפיק ליה מקרא בגמרא (דף קיח ע"א), אבל בנוב משמע שם דהיה אהל מועד שבמדבר. ולשון הרמב"ם בפ"א מהלכות בית הבחירה ה"ב, "ובאו לנוב, ובנו שם מקדש", גם כן צריך עיון.

שנית, בגמרא במסכת זבחים (קיח ע"ב) נאמר:

ת"ר: ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת. ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה, שבע שכבשו ושבע שחלקו. ימי אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע. נשתיירו לשילה שלוש מאות ושבעים חסר אחת.

ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת מנלן? דאמר מר: שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שנייה הוקם המשכן ושלח משה מרגלים.

שבגלגל ארבע עשרה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, מנלן? דקאמר כלב: "בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ, ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי" (יהושע י"ד, ז), וכתיב: "ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה". כי עבריה לירדן בר כמה הוי? בר שבעין ותמני, וקאמר: "בן חמש ושמונים שנה", הרי שבע שכבשו. ושבע שחלקו מנלן? איבעית אימא מדשבע שכבשו שבע נמי שחלקו, ואיבעית אימא מדלא משכחת לה "בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר" (יחזקאל מ', א).

אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע מנא לן? דכתיב: "ויהי כהזכירו את ארון האלהים" (שמואל א ד', יח), ותנא: כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב: "ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה'' (שם ז', ב), הני עשרים שנה – עשר שנה שמלך שמואל בעצמו, ושנה שמלך שמואל ושאול, ושתים שמלך שאול, ושבע דדוד, דכתיב: "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים" [וגו'] (מלכים א' ב', יא), ובשלמה כתיב: "ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו" (דברי הימים ב' ג', ב). נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת".

מפורש כאן בברייתא, גם בתחילתה וגם בסופה, שבנוב וגבעון היה אהל מועד, דהיינו משכן, ולא בית אבנים.[3]

שלישית, על דברי המשנה בזבחים שבנוב ובגבעון הותרו הבמות, נאמר בתוספתא בסוף זבחים (קרבנות):

איזוהי במה גדולה בשעת היתר הבמה? אהל מועד נטוי כדרכו, אין הארון נתון שם.[4] איזוהי במה קטנה בשעת היתר הבמה? עושה אדם במה על פתח חצרו ועל פתח גינתו, מקריב עליה הוא ובנו ובתו ועבדו ושפחתו (פי"ג ה"ח).

וכתב בספר מעשי למלך: "מוכח דבעת היתר הבמות לא היה בית בנוי, רק אהל מועד נטוי".[5]

רביעית, בסדר עולם רבה פרק יג נאמר:

בתחילת אלו העשרים שנה הביאו את אהל מועד לנוב. ואף על פי שהיה ארון ה' בקרית יערים, בנוב היו מקריבים כל י"ג שנה, ושבע שנים בגבעון.

וכן שם בפרק יד:

בברוח דוד מפני אבשלום... החזירו את הארון למקומו, אבל אהל מועד שעשה משה במדבר ומזבח הנחושת שעשה בצלאל ומנורה ושולחן ואש שירדה בימי משה היו בבמה בגבעון.

כן מובא גם בילקוט שמעוני (שמואל א פכ"ח רמז קלט) בשם הסדר עולם:

בתחילת עשרים שנה הביא שמואל הרואה את אהל מועד לנוב. ואף על פי שהיה ארון ד' בקרית יערים, בנוב היו מקריבים. בן שנה שאול במלכו בו בפרק הכה נוב, והביא שמואל את אהל מועד לגבעון.[6]

הרי מוכח שבנוב ובגבעון הוקם אהל מועד ולא מקדש. וכך הקשה בספר קול הרמ"ז על המשנה (זבחים פי"ד מ"ז), אחר הביאו את דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה:

ותמיהני על רבנו ז"ל, דנראה דאישתמיטתיה מה שאמרו בסדר עולם, הובא בילקוט שמואל רמז קלט, ששם אמרו דבין בנוב ובין בגבעון היה אהל מועד, ורבנו כתב דבנו מקדש.

ובדומה הקשה גם בתפארת ישראל על משנת זבחים.[7]

חמישית, בשלושה מקומות בספר דברי הימים מפורש שבגבעון הוקם המשכן:

ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה' בבמה אשר בגבעון   (דברי הימים א כ"א, כט).

ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון     (שם).

וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון, כי שם היה אהל מועד האלהים אשר עשה משה עבד ה' במדבר. אבל ארון האלהים העלה דויד מקרית יערים בהכין לו דויד כי נטה לו אהל בירושלים.[8] ומזבח הנחשת אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור שם לפני משכן ה' וידרשהו שלמה והקהל. ויעל שלמה שם על מזבח הנחשת לפני ה' אשר לאהל מועד ויעל עליו עולות אלף         (דבהי"ב א', ג-ו).

מפורש אם כן שבגבעון היה המשכן, אהל מועד, ולא מקדש.[9]

שישית, בפירוש המשניות למסכת זבחים פי"ד כתב הרמב"ם:

באו לגלגל – הגלגל לא היה בו בית בנוי, אלא היה המשכן עצמו שהיה במדבר... באו לשילה – נקרא שילה בית, וכך נאמר בכתוב: "בית ה' שילה" (שמואל א א', כד), וקראו משכן, והוא אמרו: "ויטוש משכן שילה" (תהילים ע"ח, ס), ודבר זה לפי שהיה כמו שאמרנו, ולפי שהיה שם בניין הרי הוא מנוחה... באו לנוב ולגבעון – כאשר חרב מקדש שילה בעוונות אבותינו הקימו אהל מועד שנעשה במדבר בנוב, ואחר כך הזידו על נוב והקימוהו בגבעון.

מפורש אפוא בדברי הרמב"ם עצמו שבנוב ובגבעון היה המשכן שנעשה במדבר ולא בניין אבנים.[10]

קודם שננסה לתרץ את דברי הרמב"ם, נבחן שיטות ראשונים נוספות בעניין זה.

 

ב. שיטות ראשונים נוספות

1. שיטת הסמ"ג

הרב משה מקוצי, בעל ספר מצוות גדול, כתב בדומה לדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה:

בפרק בתרא דזבחים (קיב ע"ב) אמרינן: משנכנסו ישראל לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. משם באו לשילה, ודורש שם רבי יוחנן: כתוב אחד אומר: 'ותביאהו בית ה' שילה', אלמא בית הוה, וכתוב אחד אומר: 'ויטש משכן שילה', אלמא משכן היה, הא כיצד? מלמד שלא היה שם תקרה, אלא בית אבנים מלמטה, ויריעות המשכן מלמעלה. ושלש מאות ושבעים שנה חסר אחת עמד משכן שילה. כשמת עלי חרב שילה, ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב נוב, ובאו לגבעון, ומגבעון באו לבית העולמים. מן היום ההוא נאסרו כל המקומות לבד בית הבחירה, וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנים (סוף מצוות עשה קסג). 

הסמ"ג מביא שבנוב היה מקדש, אך לא כתב מה היה בגבעון. לכן, גם עליו קשות הקושיות שהובאו על הרמב"ם, מלבד הקושיה מהפסוקים בדברי הימים, שכן הם מתייחסים למשכן בגבעון.[11]

2. שיטת רש"י

כך דברי רש"י במסכת פסחים:

...דתנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב ע"ב): באו לנוב וגבעון הותרו הבמות, קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים, קדשים קלים ומעשר שני בכל ערי ישראל. עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן עבודה בכהנים ונאסרו הבמות. עברו את הירדן והוקבעו בגלגל ז' שכיבשו וז' שחילקו היו הבמות מותרות, באו לשילה לאחר שחילקו והוקבע משכן שם נאסרו הבמות. וכולהו מפרש מקראי בפרק בתרא דזבחים. חרבה שילה בימי עלי כשנשבה הארון בארץ פלשתים באו להן לנוב, ולא היה שם משכן, אלא בית של אבנים היה, והוקבע שם מזבח הנחושת, אבל ארון לא היה שם, שכשהחזירוהו פלשתים עמד בקרית יערים עשרים שנה, עד שמלך דוד והביאו לציון, ובציון עמד עד שבנה שלמה בית המקדש, כדכתיב: "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' וגו'" (מלכים א' ה', ז), ומזבח הנחושת היה בנוב כל ימי שאול ושמואל, כדכתיב: "ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש... המוסרים מלפני ה'' (שמואל א כ"א). חרבה נוב על דבר זה, שהרגם שאול מפני שנתנו לחם לדוד, ובאו להם לגבעון וניתן שם מזבח הנחושת עד שבנה שלמה הבית, כדכתיב בדברי הימים               (לח ע"ב).

מפורש ברש"י שבנוב היה בניין של אבנים, אך אין התייחסות למבנה בגבעון. לפיכך, גם על רש"י קשות הקושיות שהובאו על הרמב"ם, מלבד הקושי מן הפסוקים המתייחסים לגבעון

כך אמנם מקשה רש"ש (שם) על רש"י:

תימה דבמשנה זבחים פרק בתרא איתא כן גבי שילה, ומפיק ליה מקרא בגמרא (דף קיח), אבל בנוב משמע שם דהיה אהל מועד שבמדבר! שוב מצאתי בתוס' ישנים ביומא (מד ע"א) ד"ה שבשילה שתפסו עליו כזה על פירושו בסוטה (טו ע"ב).[12]

3. שיטת התוס' ישנים

התוס' ישנים במסכת יומא (מד ע"א ד"ה "שילה") מביאים בפשטות: "נוב וגבעון היה ממש משכן, שלא מצינו שהיה לו בית של אבנים למטה".

4. שיטת הרמב"ן

בפירושו לתורה מביא הרמב"ן את דברי הספרי על הפסוק "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם" (דברים כ"ו, ב) – "זה שילה ובית עולמים". וממשיך הרמב"ן:

ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני הזמנים האלו, אבל גם בנוב וגבעון יקריבו הבכורים, אבל בבמת יחיד אינן קריבין, דמזבח כתיב. ואולי ממה שכתוב "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" (שמות כ"ג, יט), לא קרבו באהל ובמשכן, אלא בשילה שהיה שם בית אבנים ובבית העולמים.

מפורש אם כן בדברי הרמב"ן שרק בשילה ובבית עולמים היה בית אבנים, מה שאין כן בנוב ובגבעון.

5. שיטת רד"ק

במספר מקומות כתב רד"ק שבנוב ובגבעון הוקם אהל מועד, ומשמע שהיה שם המשכן ולא בית אבנים. כך כתב בפירושו לפסוק "קבצו את כל ישראל המצפתה" (שמואל א ז', ה):

בדרש: "אמר רבי סימון: וכי שילה היא המצפתה או המצפתה היא שילה? אלא כיפה יוצאה מתחומו של בנימין לתחומו של יוסף, ועליה בית המקדש של שילה נתון". ותמה אני מזה הדרש: וכי מה להם אצל שילה? והלא חרב משכן שילה מיום שגלה הארון, ומעת שבא הארון לקרית יערים הביאו אהל מועד אל נוב. וכן אמר בסדר עולם (פי"ג): "בתחילת כ' שנה הביאו את אהל מועד לנוב".

וכן כתב רד"ק בפירושו למלכים (א' ח', ד): "את ארון ה' ואת אהל מועד – את ארון ה' מציון, כמו שאמר (בפסוק א), ואת אהל מועד מגבעון, כי שם היה". וכן כתב רד"ק במקומות רבים.[13]

6. שיטת רבנו עובדיה מברטנורא

רבנו עובדיה מברטנורא מביא בפירושו למשנה (זבחים פי"ד מ"י):

ואלו קדשים קרבים במשכן – כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות, אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה.

לסיכום, בעל הסמ"ג ורש"י כתבו שבנוב היה בית של אבנים, וקשות עליהם רוב הקושיות שהקשו על הרמב"ם, ואילו שאר הראשונים כתבו שבנוב ובגבעון היה המשכן ולא בית אבנים, ולא קשה עליהם דבר.

 

ג. יישוב שיטת הרמב"ם

בפירוש בית דוד על המשניות[14] (זבחים פי"ד מ"י) הביא את דברי ר' עובדיה מברטנורא שהובאו לעיל, שבנוב ובגבעון הוקם משכן, וכתב:

וכן כתב הרמב"ם לעיל בפירושו במשנה ז'. ולכך פשיטא לי דהא דכתב בחיבורו בריש הלכות בית הבחירה "ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכו', ובאו לגבעון ובנו שם מקדש" לאו מקדש דווקא קאמר, אלא דבנו בניין אבנים, ופרשו יריעות מלמעלה, וכמו שאמרו בשילה. ודלא כהרב 'קול הרמ"ז' שתמה עליו וכתב דאישתמיטתיה מה שאמרו בסדר עולם דבין בנוב ובין בגבעון היה אהל מועד. ואי אפשר לומר כן, דהא בהדיא כתבו בפירושו".[15]

יש לציין שעל פי הצעת בעל בית דוד מתורצות הקושיות שהבאנו לעיל, מלבד הקושיה מהמשנה בזבחים, שממנה עלה שבנוב ובגבעון לא היה בית אבנים כלל.

בשושנים לדוד[16] הביא את תירוץ הבית דוד וכתב:

וזה אי אפשר לומר כלל, שרבנו דייק בלישניה, דבתחילה בגלגל כתב "העמידו המשכן", אבל אחר כך בנוב כתב "בנו", שמע מינה דרצונו לומר בניין ממש.

לעניות דעתי קושיית השושנים לדוד אינה קשה, שכן בגלגל כתב הרמב"ם "העמידו המשכן" לפי שהיה זה משכן ממש, גם הקרשים וגם היריעות, ואילו בנוב  נקט "בנו" שכן היה זה בניין של אבנים, אמנם ללא תקרה, כבמשכן שילה.

ואין להקשות על תירוץ הבית דוד מהנוסח הנדפס ברמב"ם: "ושס"ט שנה עמד משכן שילה", המלמד לכאורה כי בניין אבנים שמעליו יריעות נקרא משכן ולא מקדש, שהרי במהדורות המדויקות[17] הנוסח הוא: "ושס"ט שנה עמד מקדש שילה". סייעתא לכך ניתן להביא גם מפירוש המשניות בזבחים, שם נקט הרמב"ם: "כאשר חרב מקדש שילה".[18]

מקור לכינויו של משכן שילה כ"מקדש" ניתן למצוא בדברי חז"ל במספר מקומות.

ראשית, במסכת מגילה (יד ע"א) נאמר: "'ודבורה אשה נביאה אשת לפידות' (שופטים ד', ד). מאי 'אשת לפידות'? שהיתה עושה פתילות למקדש". ופירש רש"י שם: "פתילות למקדש – למשכן שילה".

שנית, במדרש שמואל פי"ג מובא:

"ויקבצו המצפתה וישאבו מים" (שמואל א ז', ו) – אמר רבי סימון: ולא שילה היא המצפתה ולא המצפתה היא שילה, אלא כמין אסקופה יוצאה מתוך תחומו של יהודה לתוך תחומו של בנימין, ועליה בית המקדש בנוי.

שלישית, בסדר עולם רבה פרק יא נאמר: "בית הבחירה שבשילה היה בנוי בנין של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן".

מקור לדברי הרמב"ם

אם כן, על פי דברי בעל בית דוד, לדעת הרמב"ם המשכן בנוב ובגבעון היה כמו המשכן בשילה, אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה. באשר לקושיה שהובאה לעיל מהמשנה בזבחים, ניתן לומר שהרמב"ם סבר שאותו סוג מבנה שהיה בשילה היה גם בנוב ובגבעון, והמשנה לא כתבה זאת בפירוש כיוון שהסתמכה על כך שצוינה עובדה זו לגבי שילה. אבל עדיין יש לשאול: מנין למד זאת הרמב"ם? הרי לגבי שילה למדו חז"ל מהפסוקים שקירות המשכן היו עשויים אבן, ואילו לגבי גבעון ונוב לא מצינו לימוד כזה?

נראה שהמקור הוא בפסוק בספר שמואל ב (י"ב, כ), שם נאמר: "ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתיו ויבא בית ה' וישתחו". ותרגם יונתן: "ועל לבית מקדשא דה' וסגד". וקשה, שהרי דוד מלך בזמן שהמשכן היה בגבעון, ועדיין לא היה בית מקדש?

 ונראה לומר שהכוונה היא למשכן בגבעון שנקרא מקדש, כמו שכתב הרמב"ם, והיה בנוי אבנים. וכיוון שבפסוקים אחרים נאמר על גבעון "אהל מועד" ו"משכן", הרי שזהים הדברים למה שאמרה הגמרא בזבחים (קיח ע"א) לגבי שילה:

מנא הני מילי (רש"י: דבית אבנים למטן ויריעות לגג)? אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כתוב אחד אומר: "ותביאהו בית ה' שילה" (שמואל א א', כד), וכתוב אחד אומר: "ויטש משכן שילה, אהל שכן באדם" (תהילים ע"ח, ס)... הא כיצד? לא היתה שם תקרה, אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן.

אם כן, כשם שבשילה היה בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה, כך היה גם בנוב ובגבעון, ורק בירושלים, בבית עולמים, נבנה בית גמור של אבנים מלמטה ותקרה מלמעלה.

נותר לברר כיצד יתרצו יתר הראשונים, הסוברים שבנוב ובגבעון לא הוקם מבנה אבן, את ההוכחה מהפסוק "ויבא בית ה'". נראה שיסבירו שהכוונה בפסוק היא לאוהל שבו היה הארון בירושלים, וכן פירש בדעת מקרא שם. וכבר מצאנו שהמקום שבו היה הארון נקרא מקדש. בספר יהושע (כ"ד, כו) נאמר: "ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים, ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'". ופירש רש"י שם: "אשר במקדש ה' – כלפי שהביאו שם את הארון, כמה שנאמר למעלה (פסוק א): 'ויתיצבו לפני האלהים'". וכן כתב רד"ק שם: "הבית שהיה שם הארון בשכם קראו מקדש, לקדושת הארון שהיה שם לשעה". אמנם, לפי זה צריך לחדש שגם האוהל שבו הונח הארון היה בית, כלומר שהיו לו קירות אבן, שמעליהם נפרסו היריעות שעל שמן נקרא אוהל.[19]

לסיכום, יש לברר מדוע אמנם לא בנו בשילה, בנוב ובגבעון בית אבנים שלם אלא בית שמכוסה ביריעות מלמעלה. כך כתב בספר עבודה תמה:

לא חפץ ה' שיבנו לו בית רק באהל דווקא, משום דדווקא בירושלים שנתקדש המקום, כמו שכתוב: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה" (תהילים קל"ב, יד).[20]

וכדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה:

כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המוריה, שבה נאמר: "ויאמר דויד: זה הוא בית ה' האלהים, וזה מזבח לעולה לישראל" (דבהי"א כ"ב, א). ואומר: "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה"                                                                           (פ"א ה"ג).




[1]     הר המוריה אות ד, יריעות שלמה, מעשי למלך אות ב (שלושתם על הרמב"ם על אתר), ערוך השולחן העתיד הלכות בית המקדש סי' א סע' יז, ראש יוסף מגילה ט ע"ב, קרן אורה זבחים קטז ע"א, שפת אמת זבחים קיב ע"ב וקיח ע"א, רש"ש פסחים לח ע"ב על רש"י ד"ה "זאת אומרת", קול הרמ"ז על זבחים פי"ד מ"ז, בית דוד שם מ"י, שושנים לדוד שם מ"ז, הרב זמבה באוצר הספרי לספרי זוטא סוף עמוד מ', הרב גרשוני בספרו קול צופיך עמ' לד סע' ב ועמ' סט שם, ועוד.

[2]     מדוע החשיבו את נוב וגבעון כאחד? עיין רש"י במסכת זבחים (סא ע"ב) שכתב: "נוב וגבעון – חד חשיב להו, דשניהם במה ואינן קדושים". יש להעיר שבאומרו "אינן קדושים" אין כוונת רש"י שלא שרתה בהם השכינה, שכן אמרו במסכת זבחים (קיח ע"ב): "בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים", אלא הכוונה היא שדרגת הקדושה בנוב ובגבעון היתה יותר נמוכה מאשר בשילה ובבית עולמים, וזאת מפני שלא שכן בהם הארון. וראה בהמשך.

[3]     כך מקשה השפת אמת שם: "ימי אהל מועד שבנוב וגבעון – מכאן משמע דבנוב וגבעון היה האהל מועד... וצ"ע על מה שכתב (הרמב"ם) בהלכות בית הבחירה דבנו מקדש בנוב וגבעון".

[4]     עיין במלכים א ג', ד ובמקבילה בדברי הימים ב א', ג–ד, שם כמעט מפורשים דברי התוספתא. וראה מאמרי "האם המשכן בגלגל היה 'במה גדולה'?", שמעתין 172.

[5]     וכן הקשה בספר קרן אורה בזבחים קטז ע"ב, ד"ה "בשילה", וכן בקול צופיך עמ' לד סעיף ב.

[6]     א. עיין בהערות הרד"ב ראטנער לסדר עולם רבה פי"ג הערות ו ו-יז, שהעיר על כך שגרסת הילקוט שונה מגרסתנו. יש לציין שכגרסת הילקוט מובא גם בפירוש ר"י קרא לשמואל א ז', ב ועיין בסמוך.

      ב. בספר קול הרמ"ז (לר' משה זכות) על המשנה (זבחים פי"ד מ"ז) וכן בתפארת ישראל (שם אות מז) הקשו מדברי הילקוט כאן – "הביא שמואל את אהל מועד לגבעון" – על הרמב"ם שכתב: "וכשמת שמואל עברו לגבעון". ובעל בית דוד למשניות (שם מ"י) כתב: "אין ספק שגירסא אחרת היתה לו להרמב"ם שם בזה". ואכן, לפנינו בסדר עולם לא כתוב כמו בילקוט, וגם דברי הגמרא בזבחים קיח ע"ב דומים לסדר עולם שלפנינו, ולא לילקוט (ומה שצוין בתחתית הדף שם "סדר עולם פרק יא" הוא ט"ס, וצ"ל "פרק יג"). גם ברד"ק (שמואל א ז', ה) הגרסה היא כמו בסדר עולם שלפנינו. ואכן, בחזון נחום לזבחים (הובא ביד דוד לזבחים קיט ע"א) כתב שהרמב"ם כתב כנוסח שבבבלי ולא כנוסח שבילקוט.

[7]      וכן הקשה בקיצור בספר הר המוריה על הרמב"ם, וראה גם בדברי הרב זמבה באוצר הספרי לספרי זוטא סוף עמוד מ, ובדברי הרד"ב ראטנער במבוא לסדר עולם רבה עמ' 71 סעיף ד.

[8]     עיין במאמרי "מדוע לא החזירו בני ישראל את הארון למשכן בשובו משדה פלשתים?" בספרי הדר העולם, עמ' 415–384.

[9]      א. כן הקשו בקיצור בספר הר המוריה על הרמב"ם ובערוך השולחן העתיד הלכות בית המקדש סימן א סעיף יז, וכן בספר מעשי למלך על הרמב"ם ובספר קול צופיך לרב גרשוני, עמ' לד סעיף ב.

      ב. עיין גם בדברי הימים א ו' יז ו-לג, ופרק ט פסוק כא, גם שם משמע שבגבעון היה משכן.

      ג. עיין עוד בספר הר המוריה שהקשה ממלכים א' ח', ד: "ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד, ואת כל כלי הקדש אשר באהל, ויעלו אותם הכהנים והלוים". עוד כתב בספר הר המוריה שם: "וכן משמע קצת מהא דסוטה (ט ע"א), דבשעה שנבנה הבית נגנז אהל מועד, קרסיו וקרשיו יעוין שם, וכן הוא שם בתוספתא פי"ג יעוין שם היטב, דמשמע שעד שלא נבנה הבית היה עומד המשכן בשלמות". ויש להעיר על דבריו שהרי בשילה היה המשכן בנוי מבניין של אבנים, כדברי המשנה, ולא היה בשלמותו.

[10]   א. כן הקשו גם בספר הר המוריה על הרמב"ם, בערוך השולחן העתיד הלכות בית המקדש סימן א סעיף יז, הרב זמבה באוצר הספרי לספרי זוטא סוף עמוד מ, חזון נחום לזבחים (הובא ביד דוד לזבחים קיט ע"א), ראש יוסף במגילה (ט ע"ב), ושפת אמת בזבחים (קיב ע"ב).

      ובשפת אמת שם הוסיף: "וכן משמע לשון הכתוב 'וארון האלהים יושב בתוך היריעה' (שמואל ב ז', ב) עיי"ש ברד"ק שנדחק בזה". וזו לשון הרד"ק שם: "יושב בתוך היריעה – לא היה דעתו על הארון הזה לבדו, אלא גם על המזבח ועל הארון האחר ועל כלי המשכן שהיו בגבעון באהל מועד, כי הכל יושב בתוך היריעה, וזכר הארון לפי שהוא נטה לו היריעה, ועוד שהוא עיקר הכל ונכבד מכל כלי המשכן. ואמר: לעצמי בניתי בית ארזים ולארון ה' נטיתי יריעה, לא יכשר, וצריך שאבנה לו בית".

      מה שהעתקנו "ועל הארון האחר" כן הוא ב"כלי יקר" בשם הרד"ק, ובמהדורת "הכתר" (הוצאת בר אילן תשנ"ג). ובנדפס: "האחד". וכוונת הרד"ק לשיטה שהיו שני ארונות, עיין בדבריו בשמואל א ד', ד ובשמואל ב ו', יז, ועיין במאמרי "'ארון הברית' – אחד או שניים?", בספרי הדר העולם עמ' 338–317.

[11]   עיין בספר קדשי שעה לרב גרשון חנוך פישמן (ללא ציון שנת הדפוס ומקומו), פרק ה סעיף ב אות ט, שציין את העובדה שהסמ"ג כתב כן רק על נוב, ואולי בגלל הקושיה מהפסוקים בדברי הימים. וכן כתב אף לגבי שיטת רש"י, ראה כאן בסמוך.

 

[12]   והמשיך שם הרש"ש (כפי שהבאנו בראש המאמר): "ולשון הרמב"ם בפ"א מהלכות בית הבחירה ה"ב, 'ובאו לנוב, ובנו שם מקדש', גם כן צריך עיון".

[13]   שמואל א ז', טו; ט"ו, ד; ט"ז, ב; שמואל ב ו', יז; מל"א ח', ט, סד; דברי הימים ב א', יג; ה', ה. אמנם, בפירושו לדברי הימים א כ"א, כט כתב: "בבמה בגבעון – כל הבית שהיה שם המשכן והמזבח נקרא 'במה', לפי שהיתה שם הבמה והוא המזבח, וכן 'בטרם יעלה הבמתה לאכל' כי לא היו אוכלים במזבח, אלא בבתים שהיה בהם המזבח, והוא הבמה". מפירושו זה עולה שלפחות לגבי המשכן בגבעון, דעתו כנראה כרמב"ם, שהיה בנוי אבנים. וראה בהמשך בהסבר דעת הרמב"ם. ועיין בספר שלמי יוסף על מסכת זבחים קיח ע"ב (מהדורא תנינא, כולל פוניבז', תשס"ח, עמוד תתז).

[14]   לר' דוד קורינאלדי, אמסטרדם, תצ"ט.

[15]   כן כתב גם המלבי"ם בשמואל ב ז', י: "וזה היה הציור במשכן שילה ונוב וגבעון, שהגם שהיה בית מלמטה, היה תחת אהל מלמעלה". המלבי"ם לא התייחס לרמב"ם, אך נראה שדבריו הם על פיו (ועיין במלבי"ם בפרשת כי תבוא שכתב: "שילה נקרא 'בית ה'', דכתיב: 'ותבאהו בית ה' שלו' (שמואל א א', כד), מפני שהיה בניין אבנים, ומה שנאמר 'ויטש משכן שילה' (תהילים ע"ח, ס) מפני שהגג היה מיריעות שעשה משה... אבל נוב וגבעון לא נקראו... 'בית ה'' כי לא היו שם רק הקרשים והיריעות מאהל מועד שהיה במדבר". ונראה שדבריו שם הם על פי הרמב"ן, שהסביר כך את הספרי על אתר).

      גם בספר קדשי שעה (פרק ה סעיף ב אות יא) כתב שבנוב וגבעון היו היריעות, והוכיח גם מהפסוק בשמואל ב (ז', ו): "כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה, ואהיה מתהלך באהל ובמשכן".

[16]   לר' דוד פארדו (בעל החסדי דוד על התוספתא ועוד), ונציה, תקי"ב.

[17]   מהדורת הרב קאפח, מהדורת "אור וישועה", וכן בשינויי נוסחאות שברמב"ם פרנקל בשם רוב כתבי היד.

[18]   כן הוא גם בנדפס וגם בתרגום הרב קאפח.

 

[19]      עיין עוד בביאור הגרי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עשה פד-פה (ח"א דפים שד-שה), ובמה שציין בדעת מקרא בשמואל ב י"ב, כ: יהושע ו', כד; דברי הימים א ו', טז ו-לג; שם ט', כא-כג.

[20]   הובאו דבריו בספר מעשי למלך הלכות בית הבחירה פ"א ה"ב אות א. כעין זה כתב גם האזנים לתורה, דברים י"ב, ט, ועיין שם מה שהוסיף בזה.

עמותת צור ישועתי (ע"ר)

 
  • בניית בתי כנסת ומוסדות תורה בכרמי צור
  • מרכז תורני ללימודי המקדש
  • הוצאת ספרים וכתבי עת בנושא המקדש

צור קשר

 
 
555-555-555
 
כרמי צור 9040000
 
לייבסיטי - בניית אתרים