חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
ביטול עבודת המקדש לקריאת מגילה / הרב יהודה זולדן
א. קריאת מגילה במקדש
בירושלמי במגילה נאמר:
רבי חלבו רב חמא בר גוריא בשם רב חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בר חנינא: 'משפחה ומשפחה' (אסתר ט', כח) - מיכן למשמרות כהונה ולויה שיהו בטילין. אמר ר' חלבו: מיכן לבית הועד שיהא בטל   (פ"ב, עג ע"ב). [1]
כך גם בבבלי:
...'משפחה ומשפחה' למאי אתא? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן [2] - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה...   (ג ע"א). 
ובהמשך הסוגיה שם (ע"ב):
אמר רבא: פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה - מגילה עדיף, מדר' יוסי בר חנינא...
בפרשנות דין זה של ביטול עבודת המקדש מפני מקרא מגילה נחלקו הראשונים. התוספות (שם ע"א ד"ה מבטלין כהנים) מפרש שאין הכוונה שהעבודה ממש מתבטלת, מאחר שהכוהנים יעשו את עבודתם לאחר קריאת המגילה. אך מאחר שבשעה שהאיר היום והגיע זמן העבודה הכוהנים קוראים מגילה ולא עובדים, זה נחשב ביטול, למרות שבעצם מדובר על דחייה בלבד. אין אפשרות שהכוהנים יעבדו ואחר כך יקראו מגילה, מאחר שטוב יותר שיקראו אותה עם כל הציבור בשל פרסום הנס. כלומר, על פי התוספות עבודת המקדש נדחית מפני פרסום הנס שיש בקריאת המגילה עם כל הציבור.
הר"ן סובר אף הוא כתוספות, ומוסיף:
ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה, הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה דאורייתא משום מגילה דרבנן  (ב ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ואמר ריב"ל).
גם הריטב"א סובר כך, ומוסיף שאם הכוהנים התחילו בעבודה אין מבטלים אותם, אלא אם כן לא יהיה להם אחר כך מי שיקרא להם. במקרה זה הם יפסיקו את עבודתם גם לאחר שהתחילוה, ויחזרו לעבודתם לאחר הקריאה. [3]
הטורי זהב (אורח חיים סי' תרפ"ז ס"ק ב) מקשה על הר"ן, שהרי אמרו שם בסוגיה שמבטלין גם תלמוד תורה למקרא מגילה, וכאן ברור שמדובר על ביטול ממש, שכן חובת תלמוד התורה שלאחר קריאת המגילה היא חובה אחרת מזו שמתבטלת עכשיו, שהרי חובת תלמוד תורה היא על כל רגע ורגע. מכאן ניתן לראות שניתן לבטל מצווה דאורייתא - כמו תלמוד תורה, עבור מצווה דרבנן - מקרא מגילה, ובפרט אם מפרשים שמצוות מקרא מגילה היא מצווה מדברי קבלה, שהם כדברי תורה.
הט"ז מעיר על דברי הבית יוסף (שם ד"ה וצריך) שהתוספות סובר כר"ן, שהתוספות אמר את דבריו - שהעבודה רק נדחית - ביחס ללשון הברייתא: "כהנים... מבטלין עבודתן". כלומר, 'מבטלין בזמן עבודתן', כשיש עוד מספיק שהות לעבוד במשך היום. אך אם העבודה לא נעשתה עד סוף היום, ועדיין לא קראו את המגילה "מגילה דוחה העבודה לגמרי, כיון שאי אפשר לקיים שניהם - פרסומי ניסא עדיף". [4] הט"ז מציין שזו גם שיטת הרמב"ם:
ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלין תלמוד תורה לשמוע מגילה. קל וחומר לשאר מצות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה   (הלכות מגילה פ"א ה"א).
הרמב"ם מבחין בדבריו בין ביטול לדחייה. עבודה ותלמוד תורה מתבטלים מפני מקרא מגילה, ומצוות אחרות נדחות אך לא מתבטלות.
הנצי"ב [5] הבין שלפנינו מחלוקת התוספות והרמב"ם. על פיו, הראיה לכך שעבודה מתבטלת מפני מקרא מגילה היא מהלשון "כהנים בעבודתן", שמשמע שמניחים עבודתם ויוצאים. ועל אף שאסור להניח עבודה, "אלא מפני דמקרא מגילה דוחה מצוה לגמרי".
כך מפורש גם בפסקי תוספות בערכין:
כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלים לקרות מגילה, אפי' עובר זמן הקרבן   (פרק הכל מעריכין אות יט).
הריטב"א במגילה שם (ד"ה מדסמכו של) מביא דעה זו, ומוסיף:
ויש מפרשין 'מבטלין עבודתן' לגמרי, אפי' כשאין שהות ביום לחזור לעבודתן, וחכמים יכולים לעקור דבר מן התורה ב'שב ואל תעשה'. ואינו מחוור...
אך הוא אינו מסביר מדוע 'אינו מחוור'.
הטורי אבן [6] מסביר שהנפקא מינה בין הדעות היא דווקא ביחס לתמיד של בין הערביים, במקרה שאחרו מלקרוא את המגילה עד סמוך לחשכה. השפת אמת [7] אומר שהנפקא מינה היא במקרה שמקום המגילה מרוחק, ועל מנת להגיע אליו יש צורך ללכת במשך כל יום ט"ו.
השפת אמת מציע משמעות אחרת ל"מבטלין" שבדברי הגמרא. לפי פירוש זה אם הכוהנים ואנשי המעמד עדיין לא קראו מגילה, מחליפים אותם אחרים שכבר קראו, ולגבי אותם שעוד לא קראו, זהו ביטול. אך אין מצב שבו העבודה מתבטלת לגמרי.
ראשונים נוספים, כמו הרי"ף (ב ע"ב בדפי הרי"ף) והרא"ש (פרק א סי' ג' ומועד קטן פרק ג סי' פ"ה), פוסקים כסוגיית הגמרא, אך הם מעתיקים את לשון הגמרא, ולא ניתן לדייק מלשונם כאיזו שיטה הם פוסקים.
ב. חנוכת בית שני בפורים
בין אם דוחים את עבודת המקדש מפני מקרא מגילה, בין אם אפילו מבטלים אותה לגמרי, מתעוררת השאלה: מה ראו חז"ל לקבוע שמקרא מגילה עדיף מעבודת המקדש? הסוגיה שם דנה גם בדחיית מצוות אחרות מפני מקרא מגילה, כמו תלמוד תורה, הכנסת כלה ומת מצווה, אך אלו מצוות פרטיות, שיש מקום לדון איזו מצווה נדחית מפני איזו מצווה. לעומתן, עבודת המקדש היא מצווה ציבורית ועבודה קבועה ונצחית המתבצעת מדי יום ביומו, והיאך ייתכן שתקנת קריאת המגילה, אף עם פרסום הנס שבה, תדחה - או אף תבטל - את עבודת המקדש?
נראה שיש לתלות דין זה ברקע ההיסטורי של סיפור מגילת אסתר.
עולי בבל שבו לארץ עם הצהרת כורש (עזרא א'-ב'). הם החלו להקים את המקדש בבנותם מזבח (עזרא ג'), אך בניית המקדש פסקה בשל עיכובים מצד הגויים יושבי הארץ (עזרא ד', א-ה). גויים אלה שלחו לאחשורוש בתחילת מלכותו כתב שׁטנה נגד בניית המקדש וירושלים (עזרא ד', ו-כג), שבניו של המן היו שותפים בכתיבתו (פירוש רש"י אסתר ט', י על פי סדר עולם פרק כט). כתב זה התפתח בסוף מלכות אחשורוש בשנת שתים עשרה למלכו לצו אשר נכתב ונחתם על יד המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים אשר בכל מדינות המלך (ג', ז-טו).
מרדכי והמן ירדו מארץ ישראל לפרס על מנת לעסוק בשאלת בניין המקדש (ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרמה), ונושא זה העסיק את אחשורוש במשך כל ימי מלכותו. ושתי לא הניחה לאחשורוש להתיר את בניית בית המקדש: "מה שהחריבו אבותי [=נבוכדנאצר] אתה מבקש לבנות?" (אסתר רבה, וילנא, פרשה ה ב). אחשורוש נתן את התחושה שהמקדש לא ייבנה, ובעצמו השתמש בכלי המקדש במשתה אשר עשה (יב ע"א), ולבש במהלכו את בגדי הכוהן הגדול (שם). היהודים נהנו מסעודה זו, ונענשו על כך (שם). אחשורוש לא רצה שאסתר תהיה מעורבת בוויכוח, ולכן אמר לה:
'...ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש' (ה', ו) - חצי המלכות ולא כל המלכות - ולא דבר שחוצץ [בינך ובין] למלכות. ומאי ניהו? בית המקדש   (טו ע"ב).
כשאחשורוש נתן לבסוף למרדכי את רכושו של המן, מרדכי הקדיש שליש לבניין המקדש (מדרש תהילים מזמור כב ד"ה [לב] יאכלו ענוים).
מדרשי חז"ל מלאים באזכורים שונים של בית המקדש בפרשנותם למגילת אסתר. [8]
לאחר שדריוש, בנו של אחשורוש מאסתר (אסתר רבה, וילנא, פרשה ח ג), עלה לשלטון, הוא חידש את הרישיון לבניין הבית בשנה השנייה למלכותו (עזרא ד', כד), והבנייה הסתיימת ב-ג' באדר בשנה השישית למלכותו. כך נאמר בעזרא ו', טו-יח:
ושֵיצִיא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא: ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה: והקרִבו לחנֻכַּת בית אלהא דנה תורין מאה, דִכרין מאתין, אִמּֽרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטיא [לחטאה קרי] על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל: והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלם, ככתב ספר משה
המלב"ים בפירושו לפסוק טז [9] דן מה פשר ההדגשה בפסוק: "ועבדו... חנכת בית אלהא דנה [=הזה] בחדוה" - מדוע דווקא הבית הזה, ולמה השמחה בחנוכה הייתה כה גדולה? המלבי"ם טוען שאם בוני הבית השני היו זוכים, הגאולה העתידה הייתה מגיעה מיד, ולכן לעת עתה הם חנכו את הבית הזה, מתוך ציפייה לבית האחר. החנוכה עצמה ארכה עשרים ואחד יום - מג' עד כ"ג באדר, ואם הם היו זוכים הם היו חונכים מיד את הבית האחרון, שחנוכתו תחל ב-כ"ג באדר, כאמור בנבואת יחזקאל (מ"ה, יח-כה).
ויען שבימים האלה חל פורים, שהם ימי משתה ושמחה, אמר שהיה עקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת הפורים
כפי שהמלבי"ם מדגיש פורים חל בין ג' ל-כ"ג באדר, כלומר במהלך ימי חנוכת הבית. למעשה, זה היה הפורים הראשון שנחוג בהיות מקדש בנוי, כשש שנים לאחר נס ההצלה שהיה בשושן. זו הייתה שנת המלכות השישית של דריוש, שמלך מיד לאחר אחשורוש. אין ספק, שזכר הנס היה עוד טרי, ולכן השמחה הייתה כה גדולה.
אך לא רק זאת. זו הפעם הראשונה שהמגילה נקראה במקדש עצמו, וזו גם הפעם הראשונה שהיה מקום לדיון הגמרא (ג ע"א), שבו עסקנו לעיל, מה קודם לְמה: עבודת המקדש או מקרא מגילה.
ייתכן שההכרעה הייתה שמקרא מגילה קודם, והוא דוחה או אף מבטל את עבודת המקדש, לא רק בשל חובת פרסום הנס, כדברי התוספות, או בשל 'ברוב עם הדרת מלך', כדברי הריטב"א, אלא על מנת לחדד ולהדגיש שהיכולת בכלל להקים את בית המקדש השני הייתה תלויה בנס הפורים. נס הפורים הוא הבסיס והתשתית לכל העבודה הגדולה שנעשתה במשך כל ימי הבית השני, ולכן ישנה אפשרות שביום זה עבודת ה' הלאומית והציבורית תידחה או אף תתבטל, דבר שאולי אין לו אח ורע בכל השנה כולה. [10]
ג. ימי המילואים וקרבנות שבטי ישראל בבית שני
המלבי"ם כתב שחנוכת הבית השני ארכה שלושה שבועות - מ-ג' עד כ"ג באדר. מניין לו? המלבי"ם בפירושו ליחזקאל [11] כותב שהמקור לכך הוא שבימי משה ימי המילואים היו שבעה ימים (ויקרא ח', לג), ובימי שלמה ארבעה עשר יום - שבעה ימים ושבעה ימים (מל"א ח', סה). מכאן שבכל פעם הוסיפו שבעה ימים, וממילא בבית שני ימי המילואים היו עשרים ואחד יום. מחוקיות זו הוא מסיק שימי המילואים בבית שלישי יהיו עשרים ושמונה יום. צירוף מספר ימי המילואים של כל הבתים הוא שבעים (7+14+21+28=70).
כך גם בנוגע לימי קרבנות הנשיאים. בימי משה היו שנים עשר ימי קרבנות נשיאים, בימי שלמה היו אמורים להיות עשרים וארבעה ימים, בבית שני שלושים ושישה ימים, ובבית שלישי ארבעים ושמונה ימים. בסך הכל מאה ועשרים יום (12+24+36+48=120). צירוף שני המספרים נותן מאה ותשעים יום:
וסימנך לק"ץ הימין, ולכן יתחילו בערב פסח וימשכו עד שמיני עצרת, שהם ק"ץ יום בכיון
אנו נמשיך את הקו של המלבי"ם, לפיו חנוכת הבית השני נערכה במהלך עשרים ואחד היום שמ-ג' ועד כ"ג באדר, והשמחה הגדולה הייתה בגלל הפורים הראשון שנחוג במקדש, שש שנים לאחר הנס. אנו נציע חלוקה פנימית של הימים הללו, על פי מה שהיה בחנוכת המשכן במדבר, שהתרחשה בתאריכים סמוכים, לקראת סוף השנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים. זו תהיה פרשנות אחרת לדברי הגמרא במנחות (מה ע"א) האומרת: "מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה".
המשכן הוקם ב-א' בניסן (שמות מ', יז). לפי דעה אחת בחז"ל [12] ביום זה החלו שבעת ימי המילואים, וביום השמיני, ב-ח' בניסן, אהרן ובניו החלו לעבוד, ובו ביום מתו נדב ואביהוא. לפי דעה אחרת בחז"ל (שבת פז ע"ב) שבעת ימי המילואים החלו ב-כ"ג באדר (באותו יום שבו תחל חנוכת הבית השלישי, כאמור לעיל, על פי נבואת יחזקאל), והיום השמיני, שבו נכנסו אהרן ובניו לעבוד, היה א' בניסן, ובו ביום מתו נדב ואביהוא. [13] בנוסף לימי המילואים של אהרן ובניו, הנשיאים הקריבו את קרבנותיהם במשך שנים עשר יום מ-א' ועד י"ב בניסן (במדבר ז'). יוצא, אם כן, שלפי דעה אחת שבעת ימי המילואים היו מ-כ"ג באדר ועד א' בניסן, ומ-א' ועד י"ב בניסן הוקרבו שנים עשר קרבנות הנשיאים. ולפי הדעה האחרת קרבנות הנשיאים הוקרבו במקביל לשבעת ימי המילואים.
נראה, שגם בחנוכת הבית השני הייתה חלוקה דומה, אך בסדר הפוך: קודם הוקרבו שנים עשר קרבנות למניין שבטי ישראל, ואחר כך היו ימי המילואים.
בניית הבית השני הסתיימה ב-ג' באדר. למחרת, ביום ד' באדר, ובמשך שנים עשר יום עד ט"ו באדר, הוקרבו קרבנות למניין השבטים:
והקרבו לחנוכת בית אלהא דנה... וצפירי עיזין לחטיא [לחטאה קרי] על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל   (עזרא ו', יז).
זאת, על אף שבאותה העת החלוקה לשנים עשר שבטים כבר לא הייתה קיימת. למחרת, ב-ט"ז באדר, החלו שבעת ימי המילואים, וב-כ"ג באדר היה היום השמיני למילואים, ובו החלו לעבוד. זהו פשרו של הפסוק העוסק בעבודת הכוהנים והלוויים:
והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלם, ככתב ספר משה   (שם יח).
מכאן שלא רק שפורים היה מוקד השמחה בחנוכת הבית, אלא שיום הפורים בירושלים, המוקפת חומה - יום ט"ו באדר - היה יום המעבר מקרבנות מניין שבטי ישראל לקרבנות המילואים.
אם כן, "מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה", אך באופן אחר: קודם קרבנות העם, שבטי ישראל, ואחר כך קרבנות המילואים.
באותה שנה שבה נחנך הבית השני, עם סיום הקרבת הקרבנות של שבטי ישראל ב-ט"ו באדר, בִּטלו את עבודת המקדש (או דחו אותה), וקראו את מגילת אסתר, שבה מסופר סיפור הנס וההצלה שהביא לבניינו המחודש של הבית.
חגיגת הפורים הראשונה במקדש בעת חנוכתו, בקריאת המגילה, הדגישה והבליטה עוד יותר את התקנה שנתקנה באותה עת, שערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון תקראנה את המגילה ב-ט"ו באדר. הרמב"ן בחידושיו למגילה מסביר:
לפי שהיה עיקר הנס לאותן שבארץ ישראל, והיא היתה חריבה, שעדיין לא בנו בה כלום משעת עלייתן, לא ראוי שיהיו לירושלים עיר הקודש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נידונות כערי הפרזים, והחזירו הענין לימי יהושע, וחילקו בין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון לשאינן מוקפין חומה. [ו]זהו שאמרו בירושלמי: 'ר' סימון בשם ר"י בן לוי: חלקו כבוד לא"י' (מגילה פ"א, ע ע"א), כי היא היתה חריבה באותן הימים, ותלו אותו בימי יהושע בן נון   (דף ע ע"א ד"ה מה ששנינו).
כבודה של ארץ ישראל מתחיל בכבודה של ירושלים, [14] שמעלתה גדולה יותר מעיר מוקפת חומה אחרת. קריאת המגילה בפעם הראשונה במקדש במרכז ימי חנוכתו קודמת אף לעבודה באותו יום, וכך גם בשנים שאחר כך.


[1]   הפניה סתמית במאמר לגמרא מתייחסת למסכת מגילה, והפניה סתמית לפסוקים מתייחסת למגילת אסתר.
[2]   בחשק שלמה (ר' שלמה הכוהן מווילנא) שם (יב ע"א בדפי המהרש"א ד"ה עוד שם וישראל) דן האם היו מעמדות בפורים, שהרי המשנה בתענית פ"ד מ"ד אומרת שביום שאומרים הלל אין מעמדות; ומאחר שקריאת המגילה היא אמירת ההלל של פורים (יד ע"א), לכאורה לא היו מעמדות בפורים. ייתכן שהמשנה בתענית נקטה גם "וישראל במעמדן" אגב שיגרא דלישנא. נעיר שבדברי ר' יוסי בר חנינא עצמו, הן בנוסח הבבלי הן בנוסח הירושלמי, אכן לא כתוב: "ישראל במעמדן".
[3]   ועיין עוד בפני יהושע שם ד"ה שם בגמרא בעי, ובדברי הראי"ה קוק במצות ראיה על דבריו, הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל, עמ' צ-צא.
[4]   בדברי הט"ז והסוגיה כולה דנים מפרשי השולחן ערוך שם - הגר"א ד"ה כדי צרכו, החכמת שלמה ד"ה משפחה ומשפחה, היד אפרים ד"ה שם וב"י ומחצית השקל; בשו"ת חוות יאיר סי' ח; בשו"ת נודע ביהודה קמא סי' מא; בשו"ת פנים מאירות, ר' מאיר איזנשטט, חלק א, סי' נו; בטוב רֹאי, הראי"ה קוק, מגילה, ירושלים תשנ"ח, עמ' קמט-קנה; מנחת אברהם, מו"ר הרב אברהם שפירא, חלק א סי' ט, ועוד.
[5]   מרומי שדה ג ע"א ד"ה שם כהנים בעבודתן.
[6]   פרק ראשון ד"ה כהנים בעבודתן.
[7]   ד"ה בגמ' כהנים בעבודתן.
[8]   האריך בהסבר העניין הרב י' אריאל, סידור המקדש ב, עמ' 506-499. ועיין במאמרי, 'שושן הבירה וירושלים הבירה', אמונת עיתך 33, תש"ס, עמ' 12-8.
[9]   עלית עזרא, עמ' תשלו.
[10]   לניתוח אחר של המקורות הללו ומשמעותם עיין בדברי הרב י' אריאל, שם עמ' 507-506.
[11]   מראה יחזקאל מ"ה, יח, עמ' קיט.
[12]   [אבן עזרא שמות מ', ב על פי ספרי במדבר בהעלותך פיסקא סח, מהד' הורוויץ עמ' 63 - ק"ק].
[13]   ביחס לכל זה עיין במלבי"ם ויקרא, התורה והמצוה ט', א.
[14]   בעניין זה עיין במאמרי, 'פורים - לחלוק כבוד לארץ ישראל', אמונת עיתך 15, תשנ"ז, עמ' 11-7.

עמותת צור ישועתי (ע"ר)

 
  • בניית בתי כנסת ומוסדות תורה בכרמי צור
  • מרכז תורני ללימודי המקדש
  • הוצאת ספרים וכתבי עת בנושא המקדש

צור קשר

 
kolelb@gmail.com
 
 
 
כרמי צור 9040000
 
לייבסיטי - בניית אתרים