חפש  

דף הבית >> מעלין בקודש >> גליונות 1-7 >> גיליון 3 >> נוב וגבעון - משכן או מקדש / ישראל יהודה שניידר
 
נוב וגבעון - משכן או מקדש / ישראל יהודה שניידר
זו לשון קודשו של רבנו הרמב"ם בהלכות בית הבחירה:
מצות עשה לעשות בית לי"י מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגים אליו שלש פעמים בשנה, שנ': 'ועשו לי מקדש' (שמות כ"ה, ח). וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו. והיה לפי שעה, שנ': 'כי לא באתם עד עתה וגו' (דברים י"ב, ט)'. כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו וחלקו. ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה. ושלש מאות ותשע וששים שנה עמד משכן שילה, וכשמת עלי חרב, ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב. ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון - שבע וחמשים שנה  (פ"א הל' א-ב).
הרמב"ם מכנה את בתי ה' שנבנו בנוב ובגבעון "מקדש". לכאורה, כוונת הרמב"ם באומרו "מקדש" היא שבנו בניין שלם של אבנים. שכן בשילה הבניין היה חסר תקרה, ולכן הוא איננו מכונה 'מקדש'; בעוד שבנוב ובגבעון הבניינים היו בעלי תקרה, ולכן הם מכונים 'מקדש'. קביעה זו נראית כחידוש, שהרי בשילה נאסרו הבמות, מה שאין כן אחר כך בנוב ובגבעון, שהותרו הבמות. [1] כלומר, מקדשי נוב וגבעון היו שווים למשכן גלגל ביחס לדין הבמות, והדעת נותנת, אפוא, שכמו שבגלגל היה רק משכן בלי שום בניין, כך היו פני הדברים גם בנוב ובגבעון. רק בשילה, שנאסרו הבמות, ואיסור זה נתן לשילה מעמד של קביעות, רק שם בנו בניין של אבנים.
כך עולה גם מדברי ה' לדוד: "כי לא ישבתי בבית למיום הַעֲלֹתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה, ואהיה מתהלך באהל ובמשכן" (שמ"ב ז', ו). [2] ומתיאור העלאת ארון ה': "ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל..." (מל"א ח', ד). [3] משמעות פסוקים אלה היא שלא היה בית שלם לפני בית שלמה שבירושלים.
נראה שהמקור לדברי הרמב"ם, שהיה מקדש, כלומר בניין שלם, בנוב ובגבעון, הוא סוגיית התלמוד במסכת זבחים דף קיט ע"א, שדנה בשאלה האם הייתה חובת הבאת מעשר שני בנוב ובגבעון. בשאלה זו נחלקו ר' יהודה ור' שמעון, ודעת ר' יהודה היא שהיה דין הבאת מעשר שני בנוב ובגבעון. וזו לשון הסוגיה שם:
דהאמר רב אדא בר מתנה: מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה. והא בעי בירה [רש"י: "[מקדש], [4] דכתיב: 'לפני ה' א-להיכם' (דברים י"ב, יב)"], ולאו תני רב יוסף: שלש בירות הן: שילה, ונוב וגבעון [רש"י: "חדא חשיב לה"] ובית עולמים?
הדברים לא ברורים לגמרי, אך ניתן לפרשם בצורה זו: כשרק משכן משה קיים, אף על פי שהארץ כבושה ומחולקת לשבטים, אין חובת הבאת מעשר שני עד שייבנה בניין קבע, לכל הפחות כבניין שילה. על כן ר' יהודה, שסובר שהיה דין הבאת מעשר שני בנוב ובגבעון, על כורחנו סובר שבנו שם בירה, כלומר, מקדש.
שלוש הבירות שבדברי רב יוסף הן: שילה, שאף על פי שלא הייתה שלמה וחסרה תקרה, נחשבה לבניין קבע לדין מעשר שני. הבירה השנייה היא נוב וגבעון, שאף על פי שהיו שני בניינים שונים במקומות שונים, הם נחשבים לבירה אחת כיוון שצורתם אחת. היינו, בניין שלם שנתקדש קדושה לשעה ולא לדורות, שכאשר נחרבו נוב וגבעון הלכה לה קדושתם. הבירה השלישית היא בית עולמים, שכשמו כן הוא, קדוש בקדושה עולמית, שנתקדש לשעתו ולעתיד לבוא, ולכן אוסר את הבמות לעולם. שכן אפילו לדעה שקדושת הבית בטלה עם חורבנו לא בטל איסור הבמות, וכך כותב הרמב"ם:
כיון שנבנה המקדש בירושלם נאסרו כל המקומות כולם לבנות בהן בית לי"י ולהקריב בהן קרבן. ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלם בלבד ובהר המוריה שבה. שנ': 'ויאמר דויד זה הוא בית ה' הא-להים וזה מזבח לְעֹלָה לישראל' (דה"א כ"ב, א), ואומר: 'זאת מנוחתי עדי עד' (תהילים קל"ב, יד)   (הלכות בית הבחירה פ"א ה"ג).
דברי רש"י שצריכים בירה לעניין דין הבאת מעשר שני מפני שכתוב: "לפני ה' א-להיכם" (דברים י"ב, יב) צריכים הסבר, שהרי "לפני ה' " כתוב כמה וכמה פעמים בתורה לעניין הקרבת הקרבנות במשכן, וקרבנות כשרים גם בלי בית. ייתכן שדעת רש"י היא שיש הבדל בין "לפני ה' ", ששייך גם במשכן, ל"לפני ה' א-להיכם", ששייך רק במקדש, והדבר צריך עיון גדול.
מכל מקום, לולא דברי רש"י הייתי מפרש את הסוגיה באופן אחר. עובדה היא שהלשון: "המקום אשר יבחר ה' " שבספר דברים נאמרה רק לגבי מקדש ולא משכן: לעניין "לְשִכְנוֹ תדרשו" והבאת כל הקרבנות (כולל מעשר שני) ב-י"ב, ה, יא, יח, כא, כו; לעניין קרבן פסח ב-ט"ז, ו; לעניין זקן ממרא ב-י"ז, ח; לעניין ביאת הלוי ב-י"ח, ו; ולעניין ביכורים ב-י"ד, כג, [5] כד. עניינים אלו, על כורחנו שייכים רק לבניין קבע, למקדש, שהרי הם מתייחסים למקום, ורק בניין יוצר יחס למקום. לעומת זאת, משכן מיטלטל אינו מתייחס למקום, ועל כן אין המשכן נקרא 'מקום'.
אם כן, לדעת ר' יהודה, שהביאו מעשר שני בנוב ובגבעון, הם קרויים 'מקום', כלומר, היה שם בניין אבנים. ואילו לדעת ר' שמעון, שלא הביאו מעשר שני לנוב ולגבעון, היה שם רק משכן, שאינו נקרא 'מקום'. לדעתו היו רק שני 'מקומות': שילה וירושלים - 'מנוחה' ו'נחלה', [6] שלגבי אחד מהם נאמר: "לשום את שמו שם" (דברים י"ב, ה; י"ד, כד [7]); ולגבי השני נאמר: "לשכן שמו שם" (שם י"ב, יא; י"ד, כג). ואף לר' יהודה למרות שנוב וגבעון קרויים 'מקום', מאחר שלא היו 'מנוחה' או 'נחלה' (אלא בין ה'מנוחה ל'נחלה') הותרו בזמנם הבמות. [8]
מכל האמור עד כה עולה שאף על פי שלעניין היתר הבמות מקדשי נוב וגבעון היוו ירידה במעלה, שכן הותרו בהם הבמות; מכל מקום, לדעת הרמב"ם בקשר לעצם צורת הבית וקיום מצוות "ועשו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח) הייתה עלייה מתמדת. היינו: משכן נודד במדבר, משכן קבוע בגלגל בארץ ישראל, בניין אבנים ללא תקרה בשילה, בניין שלם בנוב ובגבעון ובית עולמים.
כוונת הרמב"ם בכֹתבו כל זה היא שנדע שהעלייה מתמדת, וכל ירידה מביאה אחריה עלייה. עיקרון זה נכון בעניין חורבן הבית הראשון והבית השני עד לבניין בית יחזקאל, שייבנה במהרה בימינו, אמן.


[1]   על פי המשנה בזבחים פי"ד משניות ו-ז.
[2]   ובדה"א י"ז, ה הלשון היא: "...ואהיה מאהל אל אהל וממשכן".
[3]   וכעין זה בדה"ב ה', ה.
[4]   על פי גרסת השיטה מקובצת (שם י"א). וכן פירש רש"י ביומא (ט ע"ב): " 'בירה תוכיח' - בית המקדש".
[5]   שם הניסוח הוא: "במקום אשר יבחר לשכן שמו שם...".
[6]   על פי הסוגיה בזבחים שם.
[7]   שם הניסוח הוא: "לשׁום שמו שם".
[8]   יש להעיר שהיחס בין הבית הראשון לבית השני הוא כיחס שבין שילה לנוב ולגבעון. היינו: בשילה הארון היה במקומו, ובנוב ובגבעון הארון לא היה במקומו. כלומר, הייתה ירידה ברמת השראת השכינה. לעומת זאת, בנוב ובגבעון הבניין היה חזק יותר. כלומר, הייתה עליייה ברמת החומר שממנו עשוי המקדש. כך גם בבית ראשון הארון היה במקומו, מה שאין כן בבית שני (שהיו חסרים בו דברים נוספים - יומא כא ע"ב). ולעומת זאת, הבית השני היה גדול יותר, כדברי חגי הנביא: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון..." (חגי ב', ט) וסוגיית הגמרא בבבא בתרא דף ג (עיין בתוספות ישנים יומא כא ע"ב ד"ה חמשה דברים).
לייבסיטי - בניית אתרים