חפש  

דף הבית >> מעלין בקודש >> גליונות 1-7 >> גיליון 3 >> השפעת המקדש על לימוד התורה / הרב יואל שורץ
 
השפעת המקדש על לימוד התורה / הרב יואל שורץ
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך   (מתוך תפילת שמונה עשרה). [1]
בקשה זו, הנאמרת בתפילת שמונה עשרה בכל יום, מקשרת בין בניין המקדש לתורה, ובכך מלמדת כי בהיעדר המקדש אנו חסרים גם בלימוד התורה. דבר זה צריך ביאור, שהרי גם בהיעדר מקדש אנו חייבים בכל המצוות שבידינו לקיימן, ובוודאי שאנו חייבים בלימוד התורה. ואדרבה, במסכת ברכות (ח ע"א) אמרו: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד"!
ביאור העניין כך הוא: יש שפע רוחני המסייע ללימוד התורה, והוא שחסר בהעדר המקדש, וכלשון הגמרא: "כיון שגלו ישראל ממקומן - אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה ע"ב). ואין זה רק משום שבגולה אנו נמצאים תחת שלטון המלכויות המשעבדות אותנו, ושיעבוד זה מונע לימוד תורה, וכלשון ריש לקיש, שסובר: "[הדורות ה]אחרונים עדיפי [מהדורות הקודמים] - אף על גב דאיכא שעבוד מלכויות קא עסקי בתורה" (יומא ט ע"ב). שהרי המשנה אינה מזכירה את השיעבוד שבגלות, אלא את הגלות מהמקום. ומה פשר הדבר? מקום שיש לו סגולה ללימוד התורה משפיע על הלימוד בו, כאמור בבראשית רבה: "אין תורה כתורת ארץ ישראל", [2] וכעין הכתוב: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב', ג). ובפירוש מצודת דוד כתב על פסוק זה: "כי התורה האמתית היא היוצאת מציון, ואין זולתה בעולם".
עדות מוכחת לכוח התורה שנלמדת בארץ ישראל הן העובדות הבאות: מקומות תורה רבים נוסדו בתקופה האחרונה בעולם, וכולם נוסדו מכוחה של תורת ארץ ישראל. בנים ובנות בני אותם המקומות באו לארץ ולמדו בה מספר שנים במסגרות תורניות, וכשחזרו למקומם הביאו עמם מטען תורני גדול. גם כמעט כל מרביצי התורה באותם המקומות למדו תורה בארץ ישראל; וכבר אמרו במסכת בבא בתרא (קנח ע"ב): "אוירא דארץ ישראל מחכים"; ובאסתר רבה (פרשה א יז) אמרו: "עשרה חלקים של תורה בעולם, תשעה בא"י, ואחד בכל העולם".
ירושלים עיר הקודש משפיעה עוד יותר על הלומד בה, כי היא מקום החכמה; כמו שרש"י אומר בפירושו לקהלת (א', א): " 'מלך בירושלם' - עיר החכמה". רבותינו במדרש איכה (פרשה א א) האריכו בדבריהם על חכמתם של בני ירושלים, ועל כוחה של ירושלים בלימוד תורה כבר כתוב: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב', ג). בגמרא במסכת מכות (י ע"א) נאמר: " 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם' (תהילים קכ"ב, ב) - מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים, שהיו עוסקים בתורה". מדברי רבותינו אלה אנו למדים שעיקר התורה היה נלמד בירושלים, משום שירושלים משפיעה שפע של תורה על הלומד בה; כנאמר באבות דרבי נתן: [3] "עשרה חלקים של תורה בעולם - ט' בירושלים, ואחד בכל העולם, שנאמר: 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם' ". ואכן, בימינו ירושלים הפכה להיות מרכז התורה החשוב בעולם.
המקדש משפיע אף יותר את שפע התורה, ונרחיב בזה בס"ד: הרמב"ן בפירושו על התורה (ריש פרשת תרומה) מבאר שכבוד ה', שנתגלה בהר סיני בפרסום, שכן במשכן בהסתר, ושם משה היה ממשיך לקבל את התורה, כאמור בתורה בכמה וכמה מקומות. הדיבור היה יוצא או מעל גבי המזבח או מעל גבי הכפורת, וכן מאצל המנורה. רש"י בפירושו כותב: " 'אשר אִוָּעֵד לכם' -...ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה, משהוקם המשכן; [4] וי"א מעל הכפרת..." (שמות כ"ט, מב).
הנציב מוולוז'ין ביאר בפירוש העמק דבר (סוף פרשת נשא) את תפקיד המנורה בלימוד התורה: כשמשה רבנו רצה להעמיק בתורה ולהתכונן בדבר ה', הוא היה עומד אצל הנרות ומביט בהם. ובכוח הנרות הוא היה מעמיק בתורה, ומבין את התורה שבעל פה, מתוך התורה ששמע מעל הכפורת. שכן המנורה היא יסוד התורה שבעל פה, ומהמנורה הייתה יוצאת השפעת התורה שבעל פה לכלל ישראל ולחכמי התורה. [5]
שפע התורה שירד דרך המשכן לא שפע רק בדור המדבר, שהיה דור קבלת התורה, אלא כך היו הדברים גם בהמשך, דרך משכן שילה ועד המקדש. הרב י' הוטנר כותב בספרו פחד יצחק, [6]על פי דברי המהר"ל, שביאר את ההבדל שבין שני המקדשים, שבמקדש הראשון הייתה נבואה, ובמקדש השני - תורה שבעל פה. סיבת הדבר היא שבבית ראשון השפע ירד דרך הארון והכרובים, ולכן זכו לנבואה. אך בבית שני, שחסרו את אלו, שפע התורה היה יורד דרך המנורה, שהיא כוח תורה שבעל פה.
יתרה מזו, במשנה מבואר שהיו תקופות שונות במסירת התורה לדורות: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים [= השופטים], וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות פ"א מ"א). לאחר מכן היו הזוגות, אחר כך בית שמאי ובית הלל, ולבסוף התנאים כיחידים.
ניתן לעשות הקבלה לכל תקופה במסירת התורה למצב המקדש: [7] "משה קבל תורה מסיני" - מעמד זה מקביל לשתים עשרה המצבה שהקים, והקרבנות שהקריב באותה עת, ככתוב בסוף פרשת משפטים (שמות כ"ד, ד-ו). את יתר התורה משה קיבל במשכן. יהושע היווה תקופה לעצמו, ובזמנו משכן גלגל היה קיים. תקופת השופטים מקבילה לתקופת משכן שילה. שמואל הנביא, שהיה במעמד ביניים - שופט ונביא גם יחד - היה בתקופת הבמות בנוב וגבעון. בית ראשון הוא תקופת הנביאים. תחילת בית שני, שבנו מזבח ועשו קלעים במקום בניין, הייתה תקופת נביאים אחרונים. בניין הבית השני מקביל לאנשי כנסת הגדולה. התבססות המקדש הייתה בתקופת הזוגות. וחידוש הבית בימי הורדוס היה בתקופת בית שמאי ובית הלל. לאחר חורבן הבית היו תנאים יחידים!
הבית השלישי, גם הוא ישפיע שפע חדש של תורה. וכבר נאמר בגמרא: " 'והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות יקפאון [וקפאון קרי]' (זכריה י"ד, ו) -...א"ר אלעזר: זה אור שיקר [= קשה להשיגו] בעולם הזה, וקפוי הוא [קל יהיה להשיגו] לעולם הבא" (פסחים נ ע"א) - שאז יתגלו סודות התורה. ייתכן שמשום כך האריז"ל קבע, כאשר ראה שקיבל אות משמים לגלות את סודות התורה, שתקופתו היא תקופת אחרית הימים, שכן שפע זה הוא כבר מהשפע של הבית השלישי, שייבנה במהרה בימינו. ואף שבעוונותינו הרבים כבר עברו כמה מאות שנים והבית עוד לא נבנה, אורותיו מנצנצים.
שפע התורה שניתן דרך המקדש, ניתן, כאמור, בהיות המקדש בנוי. אך גם כשהמקדש חרב יש בו קדושה, כמו שהרמב"ם כותב:
ובמה נתקדשה [ירושלים והמקדש]? בקדושה ראשונה שקידשה שלמה - שהוא קידש העזרה וירושלם לשעתה, וקידש אותן לעתיד לבוא... ולמה אני אומר במקדש וירושלם שקדושה ראשונה קדושתן לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל - לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן - לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלם מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר: 'והשמֹתי את מקדשיכם' (ויקרא כ"ו, לא), ואמרו חכמים: 'אע"פ ששוממין - בקדושתן הן עומדים' (מגילה פ"ג מ"ג) (הלכות בית הבחירה פ"ו הל' י"ד-ט"ז).
הכלי יקר כותב (בראשית, י"ג, יז ד"ה והקרוב אלי) שהסתכלות על רצפת העזרה, גם בזמן הזה, היא סגולה ומעלה כי "שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית מקדש של מעלה... וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה...". משום כך לימוד תורה בירושלים, ובפרט במקום הצופה אל מקום המקדש, הוא לימוד במעלה גדולה יותר.
בספר שלום ירושלים כתב על השפע הבא משמים:
שירושלים עיר הקודש היא... מקום שמירת רוח הקודש ושפע הנבואה... שלשכת הגזית שמשם תצא תורה לכל ישראל, שנאמר (עבודה זרה ח ע"ב): 'מהמקום' - מלמד שהמקום גורם', היינו שהמקום מקור ושפע קדושה להשפיע חכמה אמיתית לחכמי הדור שישיגו האמת בבית קדשים   (עמ' קכח-קכט).
כבר נתבאר כי השפע הרוחני יורד גם בזמן החורבן דרך מקום המקדש וירושלים, אולם בזמן שייבנה המקדש, במהרה בימינו, שפע זה יגבר עשרות מונים, ככתוב:
והיה באחרית בימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א-להי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באֹרחֹתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם   (ישעיהו ב', ב-ג)
למרות האמור, כי עיקר השפע הרוחני של התורה בא מארץ ישראל, ובעיקר מירושלים והמקדש, מצאנו כי גם לגולה היה תפקיד חשוב בלימוד התורה, שהנה אמרו רז"ל: " 'במחשכים הושיבני כמתי עולם' (איכה ג', ו) - זה תלמודה של בבל" (סנהדרין כד ע"א), ופירש הנצי"ב [8] את מעלת התלמוד הבבלי, שהלכה כמותו, אלא שהתלמוד הירושלמי קדוש ממנו; כמו שרבתה מעלת הלוחות השניים למרות שהלוחות הראשונים היו קדושים יותר. וזה משום שמחמת הגלות היו צריכים ללמוד דרך פלפול ההלכה. בזה מיוחדת הגלות, שהפלפול הוא שיתוף עמל האדם וסייעתא דשמיא (ראה שם בהרחבה דברים נפלאים). עוד כתב בקדמת העמק שלפני השאילתות (סעיפים ט-י) שבארץ ישראל שופעת הארת התורה ממרומים, לפיכך לימוד התורה שם הוא 'בנחת' מוכן הרבה יותר להתעלות בו, אולם בבבל דווקא מתוך המחשכים הרוחניים המקשים מאוד על הלימוד, מאיר אורה של תורה ביתר שאת, כי כדי לעלות בתורה ויראה בחושך שבבבל דרוש עמל רב יותר. משום כך עסקו הבבלים בפלפול התורה והיו מחדשים זה לזה בהלכה "ומרורין זה לזה בהלכה כזית" (סנהדרין כד ע"א), עד שהיו מגיעין להלכה ברורה, ולפיכך "תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה" (בבא מציעא לג ע"א) - כדין תלמיד לרב, לפי שהיו יושבין תמיד בבית המדרש יחד ומקשין ומפרקין וכולם למדים זה מזה.
כמו כן, מצאנו דבר נפלא בענין חיבור השולחן ערוך. הרב י' הוטנר בהקדמתו לדרכי משה השלם [9]האריך לבאר שהעובדה שכל עם ישראל קיבל על עצמו את השולחן ערוךכסמכות מרכזית, היא כעין קבלת תורה מחודשת, ומשום כך קרה שהשולחן ערוךנכתב בצורה מיוחדת: חלקו על ידי מרן ר' יוסף קארו, המייצג את יהדות ספרד, וחלקו על ידי מרן ר' משה איסרליש, המייצג את יהדות אשכנז. שכן כמו שקבלת התורה הצריכה את אחדות התורה, כך גם קבלת השולחן ערוךהצריכה את אחדות כל חלקי העם. ועל פי דברינו יש להוסיף, שגם רצה הקב"ה שבכתיבתו תהיינה מיוצגת גם תורת ארץ ישראל, על ידי מרן ר' יוסף קארו, שכתב את חלקו בארץ ישראל, וגם יהדות הגולה, על ידי מרן הרמ"א, ועל ידי כך נשלמה התורה בכל חלקיה.

[1]   על פי המשנה באבות פ"א מ"כ: "... שתבנה עירך במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך".
[2]   פרשה טז יד, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 147.
[3]   מהד' ש"ז שכטר, ניו יורק וירושלים תשנ"ז, נוסחה ב פרק מ"ח, עמ' 132.
[4]   לפי דעה זו מובן מדוע הסנהדרין צריכה להיות סמוכה למזבח, כאמור במכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש יתרו פרשה יא, מהד' הורוויץ-רבין עמ' 245, ובירושלמי מכות פ"ב, לא ע"ד.
[5]   ככל הנראה זו הסיבה שהקב"ה עשה לחשמונאים את הנס במנורה דווקא, שכן זו הייתה תקופת תורה שבעל פה.
[6]   ניו יורק תשל"ח, יום הכפורים, מאמר ט"ו, ד.
[7]   על חלק מהדברים עמד הרב י' הוטנר שם.
[8]   העמק דבר לשמות ל"ד, א ד"ה וכתבתי על הלחת את הדברים.
[9]   מהד' מכון ירושלים, ירושלים תשל"ט, עמ' 11-7.
לייבסיטי - בניית אתרים