חפש  

דף הבית >> מעלין בקודש >> גליונות 1-7 >> גיליון 1 >> גליון 10 >> גבולות הר הבית ומקומו וכיוונו של בית המקדש * / פרופסור דניאל מיכלסון
 
א. הקדמה
רבו הדעות והמחלוקות בעניין מקומו של בית המקדש. יש המעמידים את בית המקדש בדרום הר הבית (ט' שגיב [1] ו-ד' לבנוני [2]); יש המעמיד בצפון (פרופ ' א' קאופמן [3]) והרוב מעמידים במרכז. בין האחרונים, יש המזהים את הסלע שבפסגת הר הבית כאבן השתיה (י' ז' הורוביץ, [4] הרב י' טוקצ'ינסקי, [5] הרב ז' קורן, [6] ו-ל' ריטמאייר [7]), ויש שמזהים את הסלע כמקום המזבח או השיתין (הרב ש' גורן [8]). גם למזהים את הסלע כאבן השתיה, נותרת השאלה היכן בדיוק היה מרכז קודש הקודשים.
בעיה נוספת היא כיוון ציר בית המקדש, וגם בעניין זה יש כמה דעות: מזרח-מערב גיאוגרפי (הרב קורן), ניצב לכותל מזרחי (וטסון, ריטמאייר ), או ניצב לכותל מערבי (קונדר, שיק, מומרט, דלמן, וינסנט, ר' הורוביץ).
סוגיית מקום בית המקדש קשורה לסוגיית גבולות הר הבית - 500 על 500 אמה. והנה, הר הבית שלפנינו איננו ריבוע כלל אלא דמוי מלבן, כאשר אורך הכותל הדרומי שלו כ-279 מ', המזרחי כ-465 מ', הצפוני כ-317 מ' והמערבי כ-487 מ'. פינות דרום-מערב וצפון-מזרח כמעט ישרות. להר הבית הזה אנו נקרא בשם "הר הבית המורחב", מבלי לדון כעת בשאלה מי ומתי בנו את כתליו. בחלקו נמצא הר הבית המקודש של 500 על 500 אמה. מוסכם על דעת כל החוקרים שהכותל המזרחי הוא של הר הבית המקודש, ואילו הכותל הצפוני הוא תוצאה של הרחבה מאוחרת. האוחזים בשיטה "מרכזית" או "צפונית" במיקום המקדש על ההר חייבים להסכים לכך, שגם הכותל הדרומי הוא תוצאה של הרחבה, שכן אחרת, קיים מרחק גדול מדי בין בית המקדש לבין הכותל הדרומי. לגבי הכותל המערבי, יש הסוברים (הורוביץ, ריטמאייר, קאופמן) שגם הוא לא של הר הבית המקודש, ויש הסוברים (הרב טוקצ'ינסקי, הרב קורן, הרב גורן) שהוא של הר הבית המקודש. הדעה האחרונה מחייבת בחירת אמה גדולה, 56 ס"מ (קורן), 58 ס"מ (הרב גורן) ו-60 ס"מ (הרב טוקצ'ינסקי), כך שחמש מאות אמות ימלאו את המרחק שבין שני הכתלים. מאחר וקיימת זווית של כ-4.6 מעלות בין הכותל המזרחי למערבי, יוצא שהר הבית של 500 על 500 אמה איננו ריבוע. לפי מסכת מידות (פ"ב מ"א) "רובו [של הר הבית] מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מעוטו מן המערב". על פי פירוש הרמב"ם, כוונת המשנה למרחקים בין העזרה (ללא עזרת נשים) לגבולות הר הבית.
אילוצים אלה מקשרים את מקום בית המקדש אל גבולות הר הבית. בנוסף לכך, קיים מגוון של נתונים מן המקרא, משנה וגמרא, עדויות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים שמן ההכרח לשלב בפיתרון הסוגיה. עם זאת, מכל השיקולים, נראה כי העיקרי הוא גודל האמה. בהמשך דברינו נדון בע"ה בנושא זה, ונראה איך קביעת האמה מגדירה באופן חד משמעי את גבולות הר הבית ובית המקדש בשילוב עם חומות ירושלים, גבולות הארץ, מסעי האבות ומסעי בני ישראל במדבר.
ב. אמת יחזקאל
ביחזקאל פרק מ"ח נאמר שלעתיד לבוא הארץ תחולק ל-13 רצועות - שבע צפוניות ל"תרומה" (שם היה המקדש) וחמש דרומיות לה. התרומה עצמה היא ריבוע של 75 על 75 מיל. ומבואר ברש"י (שם, א; מ"ה, ז) וברד"ק (מ"ח, א) שכל הרצועות תהיינה ברוחב זהה מצפון לדרום - 75 מיל. השטח של שלושים המילין הצפוניים של ה"תרומה" יהיו לכוהנים ו"מקדש ה' בתוכו" (שם מ"ח, י), כלומר באמצעיתו. על כן, המרחק מן המקדש לגבול הדרומי של התרומה שווה ל-60 מיל. נוסיף לכך את 5 הרצועות של בנימין, שמעון, יששכר, זבולון וגד, סך הכל מן המקדש עד הגבול הדרומי של הארץ - 435 מיל. כנגד זה, המרחק בין מרכז כיפת הסלע עד הקצה הדרומי של חצי האי סיני (לא כולל בליטת ראס מוחמד ) [9] - 443.1 ק"מ. מכאן ש-435 מיל=443.1 ק"מ, וממילא אמה שווה ל-50.93 ס"מ. מתוך שיקולים שונים עיגלנו אותה ל-51 ס"מ. [10]
נזכיר שמידת הארץ ביחזקאל ניתנה בקנים של שש אמות, כאשר כל אמה היא של ששה טפחים (ראה רש"י יחזקאל מ', ה). ובאותן האמות ניתנו גם מידות המזבח, פרט ליסוד, הסובב והקרנות (רש"י שם מ"ג, יג ). אמות המזבח הן האמות של בית המקדש וקודש הקודשים, והן לא השתנו בין בית ראשון לבין הבית השני. כיוון שממסכת מידות עולה בבירור שבית המקדש והעזרות נמדדו באמה אחת, הרי שהוכחנו שאמת בית המקדש והעזרות היא 51 ס"מ. מאחר שמקור אמה זאת הוא במידת ארץ ישראל, קראנו לה "אמת הארץ", וסמכנו על הפסוק "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פ"ה, יב ).
ג. אמת אדם, סאה ירושלמית וים של שלמה
מאידך גיסא, היום מקובלות להלכה שתי מידות עיקריות של אמה: אמת הגר"ח נאה של 48 ס"מ, ואמת ה"חזון איש" שהיא 57.6 ס"מ. לא נדון כאן במכלול השיקולים בקביעת מידות אלה. נזכיר רק שיקול אחד עיקרי והוא הקשר למידות האדם. אמת הגר"ח נאה שווה לאורך זרוע ממוצעת של אדם, מהמרפק עד קצה האמה, ואילו לפי החזו"א לאורך זה שווה אמה קטנה של 5 טפחים. רוחב האגודל הנמדד ברווח, שווה ל-24 מ"מ ומתאים לאמת חזו"א, ואילו רוחב האגודל כשנמדד בצמצום שווה ל-20 מ"מ, ומתאים לאמת הגר"ח נאה. גובהו של אדם (כולל הראש) קרוב לשלוש אמות של חזו"א (172.8 ס"מ), ואילו גובהו עד הכתפיים (עד תחילת צוארו) - קרוב לשלוש אמות של הגר"ח נאה (אמנם בדורנו גובה אדם ממוצע עד הכתפים קרוב לשלוש אמות של 51 ס"מ, ועם הראש 3.5 אמות כאלו).
כיצד ניתן לקשר בין שתי אמות אלה לבין אמת הארץ? כתוב בפסוק:
ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב, וחמש באמה קומתו, וקוה שלשים באמה יסב אתו סביב... אלפים בת יכיל   (מלכים א' ז', כג ).
הגמרא (עירובין יד:) עושה חשבון, לפיו הים היה צריך להכיל 5000 סאה ולא אלפיים בת שהן 6000 סאה, ומתרצת הגמרא ששלוש האמות תחתונות היו מרובעות והשתים העליונות עגולות.
על דרך דרש נוכל לומר, ששלמה המלך ביקש לרמוז על "אמה של פשרה". הרי במידות הנפח ישנה 'סאה מדברית' ו'סאה ירושלמית', כאשר האחרונה גדולה מהראשונה פי 6/5, ואילו לגבי אורך לא מצאנו הגדלה מתאימה. אבל אם נעשה הים לפי אמה, שהיא גדולה פי שורש מעוקב של 6/5 משל מדברית, הרי הים אז יכיל 6000 סאה במקום 5000. [11] היחס בין אמת חזו"א לאמת הגר"ח נאה הוא כיחס שבין סאה ירושלמית לסאה מדברית. ה"פשרה" של שלמה היא להכפיל את אמת הגר"ח נאה בשורש מעוקב של 6/5 (1.06), והתוצאה היא - 51.007 ס"מ, בערך כמו השיעור שקיבלנו לעיל! על כן נפרש את אמת הגר"ח נאה בתור ה'אמה מדברית', היא אמת משה, ונקרא לה "אמת אדם". היא הבסיס להגדרת סאה מדברית ויתר יחידות הנפח. כאשר באו לירושלים, ובנו את בית המקדש על סמך אמת הארץ, הגדילו את מידות הנפח בהתאם - פי 51/48 בחזקת שלוש (= 1.1994), ועיגלו ל-1.2. משום כך אבד הקשר המוחלט בין סאה ירושלמית לאמת הארץ.
מטעם זה חז"ל לא הזכירו אמה ירושלמית. עם זאת, מצאנו רמז שבית המקדש נמדד באמה מיוחדת. כתוב בדברי הימים ב' (ג', ג):
ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלקים הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות ערים.
ובבראשית רבה (ל"א, י) דרשו חז"ל, שהמידה הראשונה היא אמת תיבת נוח והיא נקראת אמת תביקין.
לאחרונה נמצאה ראיה ארכיאולוגית חזקה לטענה שלנו. כתוב במדרש שיר השירים (פרשה ב' סדרא תנינא ) על הפסוק "הנה זה עומד אחר כתלנו":
אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם. ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה.
לגבי שער הכוהן יש ספק בזיהויו, אך שער חולדה המערבי השתמר בדמות שער כפול. רוחב הפתח המערבי בין שתי המזוזות המקוריות נמדד לאחרונה על ידי דורון חן ( Muqarnans 18, p. 9 ), והוא שוה 510 ס"מ. לפי מסכת מידות פ"ב מ"ג, רחב כל השערים היה 10 אמות וגובה 20 אמה, ונמצא שרוחב האמה הוא 51 ס"מ. אמנם השער הכפול לפי הבנתנו איננו שער חולדה הפנימי אשר היה בתוך הכותל הדרומי של הר הבית המקודש, והמשנה לא בהכרח מתייחסת אליו. למשל, הגובה שלו אינו 20 אמה אלא בערך 14 אמה של 51 ס"מ. שער זה הוביל אל שער חולדה הפנימי, ומן ההבטחה ששער חולדה לא ייחרב לעולם, נלמד שהמידות שלו הן מזכרת למידות של שערי חולדה הפנימיים.
גם בכותל המערבי ישנה מזכרת מיוחדת לאמת המקדש. במנהרות הכותל מדרום לשער וורן ישנן ארבע אבנים ענקיות, שאין כדוגמתן בכל הכתלים של הר הבית. האורך הכללי של ארבע אבנים אלו הוא 32.64 מ' שהם 64 אמות של 51 ס"מ ו-68 אמות של 48 ס"מ. נדמה הדבר כאילו אבנים אלו הונחו במיוחד כדי לשמר בו-זמנית את אמת התורה של 48 ס"מ ואמת המקדש של 51 ס"מ! [12]
מהו פשרה של אמת החזו"א ? נראה לנו שיסודה הוא ברוחב המשכן וביטול מחיצות (ראה פרק ה' לקמן), שהרי רוחב המשכן מבחוץ היה 12 אמות ומבפנים 10, ועל מנת להשוות מידות אלו יש למדוד מבחוץ באמות הגדולות פי 6/5 מהאמות שבפנים. לפי זה יוצא שאמת הגר"ח נאה היא מעין פשרה - מצד אחד היא אמה של 6 טפחים, ומצד שני אמה של 5 טפחים ביחס לאמת חזו"א. [13]
ד. אמות העולם ואמת הארץ
בפסחים (צד.) נאמר:
אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי; חדא גמרא וחדא סברא...
וראה כל הסוגיא שם. אמנם בהמשך רבא נשאר בתיובתא, אבל לא על הקבלה שלו (="גמרא") שהעולם הוא ששת אלפים פרסה, שהרי שיעור זה נלמד מרוחב סולם יעקב שהיה שמונת אלפים פרסאות (חולין צא:) ומדברי ר' ברכיה (בראשית רבה ס"ח, יב ): "עולם ושליש עולם הראה לו וכו ' ", אלא שהגמרא הבינה שרבא התכוון למהלך השמש בשמים. ננסה להציע פירוש משלנו - שהכוונה היא לשיעור מהלך יומי של היטל השמש על כדור הארץ בקו המשווה מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. [14]
לגבי אורך היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים ישנה מחלוקת ראשונים. לפי רש"י בפסחים (שם) אורך היום הוא 15 שעות, ואילו לפי הרמב"ם (פיהמ"ש, ברכות פ"א מ"א) [15] ותרומת הדשן (ח"א סי' קכ"ג) הוא 14.4 שעות. מאחר והיקף כדור הארץ הוא 40000 ק"מ (בערך), השמש מהלכת תוך 15 שעות 25000 ק"מ ותוך 14.4 שעות 24000 ק"מ. [16] אם נשווה מרחקים אלו ל-6000 פרסה של 8000 אמה כל אחד, נקבל "אמת עולם" קטנה - של 50 ס"מ, וגדולה - של 52.083 ס"מ, ובהתאם למחלוקת הראשונים הנ"ל. את המספר האחרון נעגל ל-52 ס"מ. נמצא שאמת הארץ של 51 ס"מ ממצעת בין שתי אמות של העולם.
ה. רמז לאמות שונות מחצר המשכן
רוחב חצר המשכן הוא 50 אמה, אולם לא ברור האם הוא כולל עמודים של אמה משני הקצוות. אם לא, אז הרוחב החיצוני הוא 52 אמה. אם כן, אז הרוחב הפנימי הוא 48 אמה. לפי ברייתא דמלאכת המשכן, הרווח בין עמוד לעמוד הוא 4 אמות. ברוחב חצר המשכן 11 עמודים ו-10 רווחים, סך הכל 51 אמה מבחוץ ו-49 אמה מבפנים. קיבלנו, אם כן, מידות של 48,49,50,51,52. רוחב 52 הוא 50 אמות של 52 ס"מ שהם 52 אמות בינוניות של 50 ס"מ. רוחב 48 הוא 50 אמות של 48 ס"מ. רוחב 49 הוא 50 אמות של 49 ס"מ. רוחב 51 הוא 50 אמות של 51 ס"מ. נמצא שאין סתירות בין מידה פנימית לזו החיצונית.
אבל מניין לנו שמידות אלו הן בסנטימטרים? הרי אפשר היה לבחור במקומם כל יחידה בסיסית אחרת! התשובה לכך היא: אמת הגר"ח נאה היא 48 ס"מ והיא מידה הלכתית מחייבת (לפחות לחומרא ), ואילו אמת יחזקאל, כפי שהוכח לעיל, היא 51 ס"מ. ואם ברצוננו לשלב שתי אמות אלה בתוך סדרה של חמש אמות שהיחסים ביניהן הן כנ"ל, אז בהכרח היחידה הבסיסית היא סנטימטר. והפלא הוא שגם שתי אמות העולם השתלבו בסדרה. ואילו שתי האמות שהיו בשושן הבירה (כלים י"ז, ט) הן של 49 ו-50 ס"מ, כאשר אמת משה היא 48 ס"מ. יוצא שהקב"ה גלגל מתוך השגחתו ית ' שאומות העולם לעת הקץ יבחרו במידה שהיא מכנה משותף לכל האמות. [17]
ו. אמת הארץ ומסעות בני ישראל
ראה מפה 1, שבה מסומנות כל החניות של בני ישראל במדבר. כל מסע הוא באורך 40 מיל לפי אמת הארץ (51 ס"מ) או 40.8 ק"מ, כמהלך אדם ביום (פרט למסע מרעמסס לסוכות של 120 מיל, מחורב לקברות התאווה 120 מיל ומחצרות לקדש ברנע 280 מיל). מכאן, ועל סמך נתונים נוספים הכתובים בתורה, מתקבלות באופן חד-משמעי כל החניות! אין אפשרות לקיים נתונים אלה אם נבחר אמה גדולה יותר, כגון 52 ס"מ או קטנה יותר, כגון 50 ס"מ. [18]
ז. אמת הארץ וגבולות הארץ
ראה מפה 1. אחרי שהתברר שאמת יחזקאל שווה ל-51 ס"מ, ניתן לצייר את רצועות כל השבטים. מבית המקדש עד הגבול הצפוני של התרומה 15 מיל, ומשם ועד גבול הארץ הצפוני עוד 7 רצועות של 75 מיל או 540 מיל, ובסך הכל 550.8 ק"מ. מכאן ברור שהרי אמנון הם אלו המסומנים במפות בדרום טורקיה. לבוא חמת היא אנטיוכיא (ראה רש"י במדבר ל"ד, ח ותרגום ירושלמי שם). נחל/נהר מצרים נמצא במקום חיבור של זרוע פוליסין של נילוס עם תעלה קדומה מקנרטה לפוליסין, ליד פוליסין היא רעמסס. הר ההר לפי שיטה א' (של הרב טוקצ'ינסקי ) הוא כף חינזיר (ראה הר ההר א' במפה 1), ולפי שיטה ב' (של פרופ ' גרינפילד [19]) הוא ג'בל מוסה (ראה הר ההר ב' במפה 1) ואחריו ג'בל אחמיר. גבול מערב עובר מנחל/נהר מצרים בקו ישר אל הר ההר. גבול מזרח מאילת עד חשבון (חיסבן של היום) מוגדר על ידי מסעות בני ישראל. מחשבון הגבול עובר בקו ישר אל חצר עינן. [20]
והנה חמישה מופתים:
1. סכום היקפי הגבולות של כל אחד מי"ב שבטים שוה ל-1600 פרסה (או 6400 מיל הארץ).
2. סכום שטחם של י"ב שבטים שוה ל-400 על 400 מיל. ויש בשטח זה בחינת "עומדים צפופים" (כל אחד בשטח אמה על אמה) "ומשתחוים רווחים" (כל אחד ב-4 על 4 אמות). לכן שטח זה מתרחב פי 16 ל-400 על 400 פרסה.
3. סכום שטחם של י"ב שבטים ללא הים התיכון (אבל כולל ימת ברדוויל המחוברת ליבשה על ידי רצועת יבשה) הוא בדיוק פי 50 משטח תרומת הקודש של הכוהנים - 30 על 75 מיל, כשיעור הפרשת תרומה בעין בינונית.
4. רצועת משיח תקיף את כל כדור הארץ כמו סולם יעקב. אורכה 75 מיל כאורך התרומה (כנגד גוף יעקב מבאר שבע עד לוז), ורוחבה 32000 מיל כנגד רוחב הסולם (חולין צא:). אכן, רדיוס של עיגול קו הרוחב סביב כדור הארץ ברוחב אמצע רצועת ירושלים (31.5708 מעלות), שווה ל-5439.1 ק"מ. אם נחשב את היקף העיגול לפי p =3 כמו בים של שלמה, נקבל 32635 ק"מ או 31995 מיל.
5. מכאן ששטח כל הארץ עם רצועת המשיח שוה ל-400 על 400 מיל ועוד 75 על 32000 מיל, וזהו בדיוק 400 על 400 פרסה.
ח. הר הבית 500 אמה על 500 אמה
אחר שדנו בשיעור האמה, נחזור לנושא העיקרי של המאמר והוא הגבולות של הר הבית המקודש. שנינו במשנה:
הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רבו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב וכו '   (מדות פ"ב מ"א).
כפי שהזכרנו בהקדמה, הר הבית איננו בצורת ריבוע ואף לא בצורה מלבנית. הכותל המערבי שלו בחלקו המרכזי פונה 10.55 מעלות מערבה מן הצפון. [21] הכותל הדרומי פונה בממוצע 10.1 מעלות צפונה מן המזרח. הכותל המזרחי בחלקו המרכזי בממוצע פונה 5.97 מעלות מערבה מן הצפון. [22]
מקובל על כל החוקרים שהכותל המזרחי (בחלקו המרכזי) הוא כותל מקורי, דהיינו, הבניה העותומאנית נעשתה על גבי יסוד שהיה קיים בזמן בית ראשון ושני. המרחק בין הכותל המערבי למזרחי (כולל עובי הכתלים) בדרום הוא 279.5 מ' (נמדד בגובה 718-720 מ'), כאשר בקו העובר דרך מרכז כיפת הסלע (וניצב לכותל מזרחי) המרחק הוא 297.3 מ' (נמדד בגובה של כ-730 מ'). לעומת זאת, 500 אמות הארץ שוות 255 מ', ואף באמת עולם הגדולה של 52 ס"מ נקבל 260 מ' בלבד. לכן, אם אנו מתבססים רק על אמות של 52-48 ס"מ, חייבים להניח שהכותל המערבי המקורי של הר הבית המקודש עבר פנימה (מזרחה) מהכותל הקיים. הקו הטבעי הוא הגבול המערבי של רחבת כיפת הסלע.
ריטמאייר זיהה מדרגה תחתונה בפינה הצפון-מערבית של הרחבה בתור שריד של כותל קדום. המרחק ממדרגה זאת (מהקצה המערבי שלה) עד הכותל המזרחי (כולל עוביו) הוא כ-263.5 מ' (נמדד במפה מנדטורית של 1:625). יש כאן בערך 500 אמה של 52 ס"מ ועוד עובי הכותל המזרחי. [23] בצפון ישנו גבול טבעי אשר מתחיל בפינה הצפון מזרחית של שער הרחמים ועובר על השפה הצפונית של רחבת כיפת הסלע (זוהי בעצם הצעת וורן ). שפה זאת מכוונת 7.08 מעלות צפונה מן המזרח (מדידה על פי מפת צילום אוויר).
מן הסתם, הגבול המקורי היה ניצב לכותל מזרחי, דהיינו כיוון של 6.0-6.2 מעלות. בדרום ישנו קו טבעי שמתחיל בשער ברקלי ועובר בחזית של מסגד אל-אקצה. המרחק בין הגבול צפוני לדרומי במערב הוא בערך 265 מ' או 500 אמה של 52 ס"מ ועוד עובי כתלים, ובמזרח 250 מ' או 500 אמה של 49 ס"מ ועובי כתלים.
השפה המערבית של הרמה מכוונת כ-11.5 מעלות מערבה מן הצפון. יש לשער שהגבול המקורי היה מקביל או כמעט מקביל לכותל המערבי החיצוני. אם כן, אורך הגבול הדרומי הוא 245 מ' או 500 אמות של 48 ס"מ ועובי הכתלים. מתוך נתונים אלה (ובמסגרת אמות של 52-48 ס"מ) נראה שהר הבית המקודש היה מרובע שבו פינה צפון-מזרחית ישרה וגבול צפוני ומערבי הנמדד ב-500 אמה של 52 ס"מ, דרומי שבו 500 אמה של 48 ס"מ ומזרחי שבו 500 אמה של 49 ס"מ. מכאן ניתן לחשב שהפינה הדרום-מערבית של הר הבית היא בת 91.1134 מעלות. מאידך, הזווית בין הכותל הדרומי והמערבי החיצוניים בפינה הדרום-מערבית של הר הבית היא ישרה (כדי דיוק מדידה).
נראה הגיוני שהכותל הדרומי החיצוני היה מקביל או כמעט מקביל לגבול הדרומי המקודש, לפיכך הזווית הדרום-מערבית של הר הבית המקודש הייתה ישרה. על מנת לקיים זווית זאת יש להעמיד את הגבול המזרחי על 500 אמה של 48 ס"מ. כתוצאה מכך, הפינה הדרום-מזרחית תזוז 5 מ' צפונה. ועדיין הגבול הדרומי עובר סמוך לחזית של אל-אקצה, כך שהמסגד המוסלמי נמצא כולו מחוץ לשטח המקודש.
אם כן, השערתנו היא שהר הבית המקודש נמדד בשתי אמות: הרוחות ה"פנימיות", דרומית ומזרחית, נמדדו באמת אדם היא אמת משה של 48 ס"מ, ואילו הרוחות החיצוניות - צפונית ומערבית, נמדדו באמת עולם של 52 ס"מ, כאשר פינות צפון-מזרח ודרום-מערב ישרות. לפיכך דברי המשנה שהר הבית הוא 500 אמה על 500 אמה מתקיימים לא רק מבחינת ההיקף אלא גם מבחינת השטח שהוא בדיוק 500 אמה של 52 ס"מ כפול 500 אמה של 48 ס"מ. [24]
אמנם התאמנו את מידות הר הבית למציאות. אבל מלאכתנו לא תהיה שלמה אם לא נבין מהן הסיבות לכך שמציאות זו מתקיימת. מדוע שלמה המלך בנה את הר הבית לא בצורת ריבוע ועל פי שתי אמות שונות? הרי כל המידות של הר הבית ושל בית המקדש לכאורה נלמדות ממידות המשכן (ראה אור החיים, שמות כ"ה, ט), ובפרט מידת 500 אמה על 500 אמה של הר הבית נלמדת מן החצר שלפני המשכן, שהייתה 50 על 50 אמה (ראה רש"י דה"א כ"ח, יט ), והרי חצר זו הייתה מרובעת! ויש לתרץ, כפי שכתבנו לעיל ברמז מחצר המשכן, שישנה מחלוקת בין מידות פנימיות וחיצוניות. לכן נבחרו מידות שהן קצוות של המחלוקת, המידה הפנימית הקטנה ביותר של 48 ס"מ והמידה החיצונית הגדולה ביותר של 52 ס"מ. [25]
בתוך שטח זה של הר הבית נמצאת עזרת נשים בת 135 אמה על 135 אמה ועזרה של 135 על 187 אמה. מאחר ובהר הבית מצאנו מחלוקת של שתי אמות, הקטנה והגדולה, ראוי שבית המקדש ועזרות יהיו בנויים על אמה של פשרה שהיא אמה של ארץ ישראל בת 51 ס"מ. וכבר ראינו שאמה זאת היא גופא פשרה בין אמת הגר"ח נאה ואמת החזו"א וכן בין שתי אמות העולם.
בהקשר זה נביא מופת חשבוני. נבנה ריבוע של 500 על 500 אמות עולם של 52 ס"מ וריבוע אחר של 500 על 500 אמות אדם של 48 ס"מ. הפרש שני השטחים שוה ל- 250000x25/144, היינו 43402.778 א"ר של אדם. לעומת זאת, השטח של העזרות שוה ל- 135x(135+187)=43470 אמות הארץ. קיבלנו כמעט שוויון מספרי. אורך העזרה 187 מתקבל כסכום של 11 אמה שאחורי בית הכפורת, 100 של בית המקדש, 22 בין הבית למזבח, 32 של מזבח, 11 של עזרת כוהנים ו-11 של עזרת ישראל. אבל רוחב היסוד (לרמב"ם), רוחב הסובב (אליבא דכולם ) ורוחב הקרנות (לרש"י) היה אמה של 5 טפחים. מתוך כך ניתן לפרש שרוחב המזבח היה בערך 31.5 אמה [26] ואורך העזרה 186.5 אמה. אם כן, שטח שתי העזרות יהיה 43402.5 א"ר. [27] מהו מוסר ההשכל של שויון זה? ישנה מריבה בין מידת הפנים למידת החוץ - זאת אומרת כל הר הבית לפי מידה שלי וזאת אומרת כולה שלי. לקח הקב"ה את ההפרש שביניהם ונתן לעזרות.


*   ניתן לראות חומר נוסף בנושא המאמר באתר www.truthofland.co.il .
[1]     ט' שגיב, 'המקדש נתון בדרום', תחומין י"ד, עמ ' 473-437.
[2]     ד' לבנוני, ספר המקדש, עמ ' 163.
[3]     א' ז' קאופמן, 'Where the Ancient Temple of Jerusalem Stood', BAR 1983 March/Apr..
[4]     י' ז' הורוביץ, ירושלים בספרותנו, 1964.
[5]     י' טיקוצ'ינסקי, עיר הקדש והמקדש, 1969.
[6]     ז' קורן, חצרות בית ה', 1977.
[7]     ל' ריטמאייר, BAR March/Apr 1992, Jan./Feb. 1996.
[8]     הרב ש' גורן, ספר הר הבית, 1983.
[9]     הסברה נותנת ששבט גד לא יופלה לרעה לעומת שאר השבטים ולא ינחל בים, וגם סביר שלא יישאר חלק מדרום סיני למצרים. ועוד – רש"י בשמות (י', יט ) כותב: "אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרח של א"י". נמצא, אם כן, שכל החלק שבין שתי לשונות הים הללו הוא בכלל ארץ ישראל. לפיכך נראה, כי הגבול הדרומי של גד יעבור בקצה הדרומי של סיני (ראה מפה 1).
[10]   אין כאן סתירה להגדרת הגבול הדרומי, מכיוון שניתן לצרף לנחלת גד עוד 600 מ' מה"צוואר" של ראס מוחמד או שוניות אלמוגים בסביבת החוף. אילו כללנו את ראס מוחמד ברוחב ה- 75 מיל של גד, היינו מקבלים אמה בת 51.7 ס"מ. אך אין זה סביר שגד יפסיד כ- 6.5 ק"מ בצפון נחלתו בכל רוחב סיני בגלל בליטה צרה בדרום. ברם, גד יזכה גם בראס מוחמד בתור "קדקד " מכוח ברכת משה – "טרף זרוע אף קדקד ", ובזרוע של הנהר העתידי מתמר-יריחו דרך ים המלח, מפרץ אילת, מפרץ סואץ ותעלת סואץ עד הים הגדול – סך הכל   900 מיל כאורך 12 הרצועות.   לכן גבול דרומי זה נזכר ביחזקאל (מ"ח, כח) כגבולו הדרומי של גד.
[11]     החשבון בעירובין מבוסס על p = 3. אבל אם נעשה חשבון מתמטי מדויק, הרי שהים של שלמה הוא: גליל בקוטר חיצוני של 10 אמות וגובה 5 אמות, ולו דופן בעובי טפח למטה ואפס למעלה בצורת חצי קשת כמו פרח שושן מבפנים; בשפתו העליונה "פקעים עשר באמה", דהיינו כדורים בקוטר 1/10 אמה כל אחד, 300 בהיקף השפה, וכן שורה אחרת של 300 כדורים מתחתיה והם בולטים מפני הגליל פנימה. כל המידות הללו הן באמת הארץ. נמצא, אם כן, שנפח הים שוה 6000 סאה פחות ביצה וחצי, כאשר סאה מחושבת על סמך אמת הגר"ח נאה. וזהו מופת של אמת.
[12]     ישנה גם משמעות לאורכן של כל אחת מאבנים אלו ולמיקום של האבן הצפונית, אשר משמשת מזוזה דרומית של שער וורן. דרך מזוזה זו ניתן לחשב במדויק את המקום של מרכז קדש הקדשים.
[13]       נתייחס כאן בקצרה לאמת רמב"ם. לפי הרמב"ם, רביעית מים שוקלת כ-17.5 דינרים או 27 דרהם. על פי משקל המטבעות, אמת רמב"ם היא בערך 46 ס"מ. לפי דעתנו, אמה זאת נתקבלה ממסורת של סלע נירוני אשר היקפו טפח של 8 ס"מ וקוטרו 2.54648 ס"מ. יש שסברו שטפח הוא פי שלושה מקוטר סלע זה, על כן חישבו אמה של 45.84 ס"מ. מאידך קיים קשר בין שקל לרביעית, לפיו רביעית מים שוקלת 5 שקלים. משקל רביעית לפי אמת אדם הוא 86.4 גר', משקל שקל הוא 17.28 גר' ומשקל דינר הוא 4.32 גר'. אם נחשב רביעית של הרמב"ם לפי 17.5 דינרים אלו,   נקבל אמת רמב"ם 45.91 ס"מ כמעט כמו לעיל. המסורת שרביעית שוקלת 17.5 דינרים נובעת מדברי הירושלמי (תרומות פ"י ה"ה), שלפיו משקל רביעית שוה ל- 25 סלעים שבגליל, והגאונים סברו שסלעים אלו היינו זוזים בבליים ושהם 7/10 של דינרי תורה. ולא היא, סלעים אלו הם דינרים של בית שני של 192 פרוטות, 3.456 גר'. ואילו שקל של תורה הוא 480 גרגירי מן או 960 פרוטות (כל זה ניתן ללמוד מאדני המשכן, ואין כאן המקום להאריך). שקל זה פוחת ל-640 פרוטות כאשר באו לארץ. בבית שני גדל השיעור פי 6/5, ועוד הוסיפו עליו קילבון 1/48, והיה משקלו 14.112 גר'. לפיכך 25 סלעים של גליל הם 5 שקלים של תורה. מכאן שמידותיו של הרמב"ם אינן סותרות את המידות שלנו אלא מאשרות אותן!
[14]     אמנם רבא סבר שהשמש מהלכת 6000 פרסה תוך 12 שעות מהנץ עד השקיעה, ומעלות השחר עד הנץ ומשקיעה עד צאת הכוכבים עוברת את עובי הרקיע. אבל אם נטיל מהלך זה על פני כדור הארץ, אז עובי הרקיע יצטמצם לנקודה (כי הוא בכיוון רדיאלי). נמצא שהיטל השמש מהלך 6000 פרסה מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
[15]     ראה ביאור הגר"א שו"ע או"ח סימן תנ"ט. אמנם בפסחים פ"ג מ"ב ובהלכות קרבן פסח פ"ה ה"ט הרמב"ם נקט בשיטת עולא.
[16]     ואכן העולם "הישן" מאיסלנד במערב עד ים הברינג במזרח תופס כ-216 מעלות שאותן עוברת השמש ב- 14.4 שעות.
[17]     כבר הזכרנו לעיל שטפח של 8 ס"מ הוא היקף של סלע נירני. הקוטר של הסלע...2.546479 ס"מ השתמר בדמות אינץ ' אנגלי. חוקר המקדש C. Warren ( (The ancient cubit, 1902 מקשר בין אינץ ' אנגלי לבין אמה של הפירמידה הגדולה בגיזה באמצעות זהויות מתמטיות מסוימות. לפי קשר זה, אינץ ' שווה 18/53 של טפח פירמידה, אשר שווה ל-1/14 של אמה כפולה של פירמידה, אשר שווה ל-1/220 של בסיס הפירמידה, אשר שווה ל-1/8 של אורך דקה בקשת של מרידיאן בקו רוחב 30 מעלות. המספר האחרון שווה ל-1847.5 מ'. מכאן שאינץ ' תיאורטי צריך להיות...2.546480 ס"מ, קירוב מדהים לטפח חלקי p. מצד שני, הקוטר של הסלע שימש בסיס לחישוב טפח של הרמב"ם לפי קירוב של p על ידי 3 כפי שכתבנו לעיל. נציין גם שמימין לשער וורן, הוא שער הפרבר בכותל מערבי, השתמר פשפש מקורי ברוחב 10 טפחים וגובה 20 טפחים, והוא מרוחק 14 טפחים מן השער בטפחים של 8 ס"מ במדויק.
[18]     מפאת קוצר המקום לא נוכל להביא במאמר זה את כל הנימוקים והחשבונות של המסעות, אלא רק נתאר אותם בקצרה (מספוּר החניות הוא בהתאם למפה 1). בני ישראל יצאו מרעמסס (0) היא פוליסין (תל פרמה של היום) והלכו לאורך תעלה קדומה (היא יאור, נחל מצרים) לקנטרה ומשם לאורך תעלת סואץ עד סוכות (1) 120 מיל ביום אחד. המשיכו 40 מיל לאורך התעלה וחוף מפרץ סואץ עד איתם (2) (רס מיסלה של היום). משם חזרו דרך פתום (עיר סואץ של היום) עד פי החירות (3) (רס עדביה ). באשמורת הבוקר חצו 10 מיל דרך ים סוף בחזרה אל איתם (2) (וחששו שמצרים ישיגו אותם בדרך החוף). משם בקו ישר שלושה ימים (120 מיל) עד מרה (4) ועוד יום בקו ישר (40 מיל) לאילם (5). משם סטו 40 מיל לים סוף (6) (על מנת לקנות את חוף סיני בתור גבול הארץ לעתיד לבוא) וחזרו 40 מיל למדבר סין (7) (שם ירד המן לראשונה). החניה הבאה היא דפקה (8) שנמצאת בג'בל צבע הוא הר סיני, והחניה שאחריה היא אלוש (9) 40 מיל מדפקה בקו ישר, על חוף ים סוף. חמש החניות 9,8,7,5,4,2   נמצאות על קו ישר אחד, כאשר מדבר סין נמצא בדיוק בין אילים לבין הר סיני (שמות ט"ז, א). מאילים נסעו 40 מיל לאורך החוף עד רפידים (10) מול הר סיני. ומשם עלו 40 מיל בנחל אל מרגלות הר סיני (11) מצד מזרח כדרך כניסה למקדש. מהר סיני (כעבור 49 שבועות) ירדו מערבה למפרץ סואץ והלכו לאורך החוף עד קברות התאוה (12) היא אלוש, סך הכל 120 מיל תוך יום אחד. משם יום אחד (אחרי חודש של אכילת בשר) אל חצרות (13) היא רפידים. ומשם לאורך החוף 160 מיל עד אילת ועוד 120 מיל בקו ישר אל קדש ברנע (14) סמוך לעין קדיס – דרך 7 ימים תוך יום אחד (כנגד שבוע שחיכו למרים). סך הכל דרך 11 יום מחורב עד קדש ברנע. י"ט שנה ישבו בקדש ברנע. לאחר מכן התחילו לחזור בדרך שבאו, 11 יום ב-11 מסעות (25-14), ומעשה קורח היה במקהלות (21) (תרגום יונתן לבמדבר ל"ג כ"ב), היא חצרות היא רפידים היא מוסרות (26), מקום ריב ומחלוקת. אלו הם מי מריבות קדש שדרכם יעבור הגבול לעתיד לבוא (יחזקאל מ"ח, כח). בחשמנה ישבו 19 שנה. משם נסעו מזרחה למוסרות (26) (שהרי הפעם עלו להר סיני ממערב) ועוד שש מסעות עד קדש צין (32). ומשם נסעו 40 מיל דרך האתרים להר רמון (33), שם מת אהרן. ושוב יצא נגדם עמלק, וברחו 7 מסעות למוסרות, שם נלחמו בהם בני לוי ועצרו בעדם, וחזרו 7 מסעות להר ההר. אחרי שבכו את אהרן חודש ימים בהר ההר, התחילו לסבוב את ארץ אדום דרך חניות קדש צין (34=32), צלמונה (35= 31), פונון (36), אבות (37), וגבול מואב מעיי העברים (38) דרך דיבן גד (39) ועלמן דיבלתימה (40). שם, כנגד גבול דרומי של תרומה לעתיד לבוא, פנו צפונה, חצו את נחל ארנון וחנו בהרי העברים (41). קו 41-40-36-30 מסמן את הגבול המזרחי של הארץ לעתיד לבוא (לקיים "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה"). משם המשיכו צפונה עד כנגד צפון ים המלח ("מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה" – יחזקאל מ"ז, יח ) ופנו קצת צפון-מזרחה לחשבון (בקו אשר המשכו מגיע לחובה ולחצר עינן). משם פנו מזרחה למרכז המחנה בערבות מואב (42).
[19]     ראה א' י'   גרינפלד, 'גבולות ארץ-ישראל על פי המקורות', תחומין יא, תש"נ.
[20]   קיימות שתי שיטות לחישוב קו אורך חצר עינן. לפי שיטה א' המרחק בין גבול מזרח לגבול מערב של הארץ שוה פעמיים זמן הליכה של חצי מיל וטבילה במקוה לפי קצב מיל ב-18 דקות. לפי השיטה השנייה, ההפרש שווה לזמן הליכה של מיל וטבילה במקווה לפי קצב של מיל ב- 22.5 דקות. חצר עינן א' נמצאת על נהר עפרין, חצר עינן ב' על נהר פרת. שילוב שתי השיטות מגדיר גבול מזרחי: לפי שיטה א' עד רצועת דן (בשפם) ומשם דן מדלג בקו ישר לחצר עינן ב' ("ידלג מן הבשן").
[21]     החישובים הם על סמך מדידות שערכו "מודדי שומרון".
[22]     מאחר והכותל המזרחי איננו ישר ממש. לגבי קטעים מסוימים הזוויות שונות במקצת.
[23]     למעשה, הפינה המערבית של הקצה הדרומי של המדרגה שבה ישנו סיתות שולים, עומדת בדיוק על גבול מערבי של הר הבית המקודש. ראה "שריד כותל" במפת הר הבית (מפה 2).
[24]     כעת ניתן לחשב את הזווית בין הכותל המזרחי לבין הכותל המערבי. היא נתונה על ידי הנוסחה: מעלות 2arctan (52/48)-90 = 4.581222.
[25]     היחס 52/48 שוה ל 13/12 כאשר מספר 12 הוא "פנימי" – של 12 שבטים, ו-13 הוא "חיצוני", המשלים את הפנימי ומביאו לאחדות של "א-ח-ד"= 4-8-1. מספרים אלה הם גם מספרי "פיתגורס" שיוצרים משולש ישר זוית בעל צלעות 5, 12, ו-13.
[26]     מידה זו מתקבלת מתוך פשרה במחלוקת רש"י והרמב"ם. אנו לא נדון כאן בסוגיא של מידות המזבח ונתייחס לחשבון רק בתור רמז.
[27]     את אי התאמה של 0.278 א"ר ניתן לאזן אם נוסיף לעזרה רצועה בחלל שער ניקנור שבה מצורעים היו מכניסים את בהונותיהם. עובי הבוהן ניתן להעמיד על 2/3 אצבע, רוחב השער 10 אמות. קיבלנו בדיוק את ההפרש.
לייבסיטי - בניית אתרים