דין פתיחת דלתות היכל

יצחק אימס

"ואם זבח שלמים קרבנו……..ושחטו פתח אהל מועד"

(ויקרא ג' א-ב)

"אמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל - פסולין שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד"(ויקרא ג', ב) בזמן שפתוחין ולא בזמן שהן נעולים."

(ערובין ב.)

פתיחת דלתות ההיכל בשלמים או גם בשאר קרבנות

"ת"ר וגלח הנזיר פתח אהל מועד (במדבר ו', יח). בשלמים הכתוב מדבר שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד"

(נזיר מה.)

וכתב רש"י שם:

"על שלמים הוא אומר שיהא מגלח שהרי נאמר כאן "פתח אהל מועד" ולא מצינו שאר קדשים טעונים פתח אהל מועד אלא שלמים בלבד בשביל שהם דורון וכדרב יהודה אמר שמואל "ושחטן פתח אהל מועד" בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול.מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולים" .

שיטת רש"י היא כפשט הפסוקים שדין פתיחת דלתות נאמר רק בשלמים.^[1]

התוספות (זבחים ס"א. ד"ה "קודם") מקשים על שיטת רש"י מהמשנה בתמיד (פ"ג מ"ז), הדנה בהקרבת עולת התמיד: "לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח" - "אלמא ילפינן שאר קרבנות משלמים".

התוספות חולקים על רש"י ואומרים שחז"ל למדו בהיקש שאף שאר קרבנות טעונים פתיחת דלתות היכל.

תוספות ישנים (יומא כ"ט. ד"ה תצא) אומרים כרש"י שדין פתיחת דלתות היכל נאמר רק בשלמים ואת קושית התוספות הם מיישבים שחובת ההמתנה לפתיחת דלתות ההיכל קודם הקרבת עולת התמיד - הוא דין דרבנן.

הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פ"ה ה"ה כותב דין זה רק בשלמים "שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר "פתח אהל מועד - בזמן שפתוח".

ובפי"ח הי"ב שם כותב "השוחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל - פטור". כי בהעדר פתיחת דלתות היכל אין שחיטת שלמים קרבן כלל. מהלכות אלו משמע שהרמב"ם סובר כרש"י שהדין נאמר רק בשלמים.

אך בהלכות תמידין ומוספין (פ"ו ה"א) כותב הרמב"ם: "ובשעת פתיחת השער שוחטים את התמיד" מכאן שלא רק שלמים אלא גם שחיטת עולת התמיד טעונה פתיחת דלתות.

האחרונים חולקים בהבנת דעתו של הרמב"ם;

התוספות יום טוב (תמיד פ"ג מ"ז ובחומר בקודש פ"ד סע' י') הבין את הרמב"ם כרש"י, שהדין נאמר רק בשלמים, ותמה על דבריו בהלכות תמידין ומוספין.

המנחת חינוך (מצוה קט"ו) וערוך השלחן העתיד (סי' ע"א סע' י"ט) הבינו את הרמב"ם כשיטת התוספות, שהדין נאמר בכל הקרבנות, והרמב"ם מזכיר שלמים כיון שהוא נוקט את לשון הש"ס.

השפת אמת (זבחים נ"ה: ד"ה "בגמ' שלמים") מיישב את הסתירה ברמב"ם באופן הבא: דין פתיחת דלתות היכל בשאר קרבנות הוא רק למצוה ולא לעיכובא והוא נלמד משחוטי חוץ "ואל פתח אהל מועד לא הביאו" (ויקרא י"ז, ד) ואילו בשלמים הוא לעיכובא מכיוון ש"שנה עליו הכתוב לעכב". ולכן בהלכות מעשה הקרבנות כתב הרמב"ם "שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל פסולין". ובהלכות תמידין ומוספין מביא את ההלכה רק לכתחילה.

הר המוריה (על הרמב"ם שם) מבאר את הרמב"ם כשיטת התוספות ישנים דלעיל.

מחלוקת תנאים בספרא ובספרי

מהראשונים והאחרונים שהובאו לעיל נראה שהבינו שבש"ס הדברים לא מפורשים.

אך לפי המלבי"ם הדבר שנוי במחלוקת תנאים בספרא ובספרי.

תורת כהנים על הפסוק "ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד" ויקרא (א', ה) שנאמר בקרבן עולה.

"אשר פתח אהל מועד - ולא בזמן פרוקו ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה."

ר' יוסי הגלילי אומר מה ת"ל אשר פתח אהל מועד לפי שנאמר "ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח" יכול בין אהל מועד ובין המזבח יהיה הכיור נתון, ת"ל "המזבח סביב אשר פתח אהל מועד" - המזבח פתח אהל מועד ואין הכיור פתח אהל מועד .והיכן היה הכיור נתון בין האולם למזבח משוך כלפי דרום."

(פרשתא ד' מד (י"ז))

ומפרש המלבי"ם שתנא קמא שאוסר שחיטת עולה "בזמן פרוקו של משכן" או "כשגללה הרוח את היריעה" סובר שהאסור הוא משום שבמצבים אילו אין זה נחשב כ"דלתות פתוחות" והצורך בדלתות פתוחות הוא בכל הקרבנות^[2] (כשיטת התוספות לעיל). ור' יוסי הגלילי חולק וסובר שהדין נאמר רק בשלמים (כשיטת רש"י לעיל).

כמו כן מבאר המלבי"ם את שיטת רבי אליעזר המופיעה בספרי על הפסוק: "וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים" (במדבר ו', יח). ומובא בספרי שם: "אבא חנן אומר משום רבי אליעזר וגלח הנזיר פתח אהל מועד הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח" (קכ"ח, י"ח), ומבאר המלבי"ם שם שרבי אליעזר לשיטתו במשנה (נזיר מ"ה.): "רבי אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת" ורבי אליעזר סובר שצריך פתח פתוח בכל הקרבנות (כשיטת התוספות) ולכן גם בזמן שחיטת חטאת הנזיר חייב להיות פתח ההיכל פתוח.

הקשר בין שלמים והיכל פתוח

לשיטת רש"י דין פתיחת דלתות ההיכל הוא רק בשלמים. ולשיטת התוספות הוא נאמר בשלמים ונלמד משם לכל הקרבנות.

מה המיוחד בשלמים שנדרש בהם היכל פתוח?

רש"י בנזיר מ"ה. שהובא לעיל כותב: "בשביל שהם דורון"^[3].

הרב ליכטנשטיין בספרו "שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין" (עמ' 21) כותב שקרבן השלמים משקף רצון עצמאי להתקרב לקב"ה ללא כל רקע של חטא.

"בשלמים המוקד איננו הכפרה אלא ההתקרבות לקב"ה. נוכחות השכינה ביסודה היא בהיכל, ובמהותם השלמים שואפים להיכל. בפועל הם קרבים בעזרה, אבל מהותם היא של קרבן השואף להיכל ולכן קיימת בהם הדרישה של דלתות היכל פתוחות" ולכן גם "שלמים ששחטן בהיכל כשרים (זבחים סג.)"

הקרבה בזמן הזה במקום המקדש

לאור האמור לעיל יש לדון בשאלת הקרבת קרבנות בזמן הזה, כשבית המקדש חרב.

א. האם כשאין בניין זה נחשב כדלתות נעולות המעכבות הקרבת שלמים לרש"י, ושאר קרבנות לתוספות?

ב. אם יש בניין החוצץ בין מקום ההיכל למקום המזבח - האם הדבר מעכב?

נדון תחילה בשאלה הראשונה. מהגמרא בזבחים נה: המשווה דלתות היכל נעולות למשכן לאחר פירוקו, נראה לכאורה שבית מקדש חרב הרי הוא כדלתות נעולות. אך הרמב"ם פסק: "לפיכך מקריבים הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי" (הל' בית הבחירה פ"ו, הל' ט"ו).

החפץ חיים בלקוטי הלכות בזבחים שם (עמ' לד זבח תודה ד"ה "שלמים") מסיק מן הרמב"ם הזה שמספיק להקריב נגד חלל של פתח מקום המקודש, ובמשכן לאחר פירוקו כיון שהמקום לא מקודש אי אפשר להקריב, אך במקדש כיון שקדושת המקדש קיימת גם היום אפשר להקריב כנגד אותו מקום.

ועתה נדון בשאלה השניה - אם קיים בניין המפסיק בין מקום ההיכל לבין מקום המזבח אם ניתן להקריב?

לכאורה נראה שגם בשאלה זו דנה הגמרא בזבחים נ"ה: "גוֹבהָה מאי" ומבאר רש"י: "כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח מפסיק בין פתח לשחיטה" והגמרא שם לא פושטת בעיה זו.

הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פרק ה') לא מביא שאלה זו וכבר תמה על כן הלחם משנה שם.

אך מהר"י קורקוס (שם) כותב שמסקנת הגמרא בזבחים שגובהה לא הוי הפסק "וכיון שרבנו (הרמב"ם) לא הקפיד אלא שלא יהיו דלתות נעולות ממילא דלא הוי גובהה הפסק ולכן לא חשש לפרש".

התוספות שם ד"ה "גובהה מאי" תמהים על שאלת הגמרא - דאם כן כנגד המזבח יפסל - שמפסיק ולא מתרצים.

הפנים מאירות שם (ד"ה "תוד"ה גובהה") כתב ליישב את קושית התוספות שכל שטח העזרה כשר לשחיטת שלמים, אף מקום שלא רואים ממנו את פתח ההיכל כולל פינות העזרה והשטח המוסתר על ידי המזבח, ושאלת הגמרא "גובהה מאי?" היא על דבר הבנוי בתוך הפתח או סמוך אליו באופן המעכב כניסה ויציאה, והספק הוא אם הוי כפתח כיון שמעל אותו הפסק הפתח פתוח או לא כיון שמעכב כניסה ויציאה.

לפי דברים אלו בנין שלא מעכב כניסה ויציאה (אף אם יהיה בנוי על מקום הפתח) לא יעכב הקרבת שלמים.

אך לפי דברי הרשב"א בשבועות (הובאו דבריו בלקוטי הלכות לזבחים נה:) נראה ששתי השאלות לא מעכבות הקרבה בזמן הזה, שכתב שם:

"איכא למידק דהא שחיטת קדשים צריכה פתיחת דלתות וכדדרשינן "אל פתח אהל מועד" בזמן שהפתח פתוח ולא בזמן שהוא נעול, ויש לומר דהתם בזמן שהיה הבית קיים דאיכא פתח ואיכא דלתות"

(רשב"א שבועות ט"ז. ד"ה "הא דאמר ר' יהושע")

כלומר שהיום שהמקום בקדושתו אך בית המקדש לא בנוי לא קיימת כלל דרישה של פתח פתוח ואף בנין שיעמוד על מקום הפתח לא יעכב הקרבת קרבנות.

^[1]  אמנם קיימת שאלה לגבי זהות המפרש בנזיר - האם הוא רש"י, אך הדברים מפורשים גם ברש"י בזבחים ס"א. ד"ה "ושני מקומות": "... ושלמים דווקא קאמר משום דכתיב בהו "ושחטו פתח אהל מועד" ולא יליף שאר קדשים מינייהו".

^[2]  לפי המדרש הזה זמן פירוקו של המשכן הוא כפתח סגור וזה מתאים לגמרא בזבחים נ"ה: "אמר ר' יעקב בר אחא אמר רב אשי שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים, ובמשכן קודם שיעמידו לויים את המשכן, ולאחר שיפרקו לוויים את המשכן - פסולים".

^[3]  ותמה עליו בערוך השלחן העתיד (סי' ע"א סע' י"ט): "והא עולה ודאי דורון הוא כמבואר בזבחים (ז':) למה חטאת לפני עולה ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו".