חנוכת הבית השלישי בטהרה

הרב זרח כהן

א. קרבנות החינוך - קרבנות שזמנם קבוע?

ב. השוואה בין דחיית שבת לדחיית טומאה

ג. דחיית טומאה כדי לאשר הקרבה בטהרה

ד. חנוכת יחזקאל כהוראת שעה

ה. הזמן שאליו מתייחסת נבואת יחזקאל

ו. חנוכת בניין יחזקאל שלא בראש חודש ניסן

ז. סיכום

כשייבנה בית המקדש, במהרה בימינו בע"ה, נצטרך להקריב את קרבנות חנוכת הבית. במאמרי בגיליון הקודם,^[1] עסקתי בהרחבה בביאור מהותם ועניינם של קרבנות אלו. המאמר הנוכחי יוקדש לבירור האפשרות של הקרבת קרבנות החנוכה בטומאה. כמו כן, המאמר יעסוק בשאלה לאיזו תקופה יש לשייך את נבואת יחזקאל על בניין הבית^[2] וחנוכתו, שכן ייתכן שיש לכך השלכה על קיום החנוכה בטומאה, כפי שיתבאר.

ההלכה היא שטומאה הותרה או דחויה בציבור, וזאת רק בקרבנות שקבוע להם זמן (תמורה יד ע"א). לאור זאת, נראה שאת הקרבנות הנעשים בזמן חינוך הבית, אף לסוברים שמצות חינוך מן התורה, אי אפשר להקריב בטומאה,^[3] כיוון שאין זמן קבוע לחינוך הבית.^[4] ואף שנבואת יחזקאל קבוע לה זמן, א' ניסן, מכל מקום לא התבאר באיזו שנה היא תיעשה, וכן מן התורה לא נקבע זמן לחנוכת הבית השלישי, ואם כן, קודם בניין הבית יש להיטהר כדי לחנכו. אלא שיש לשאול על זה – מדוע הראשונים והאחרונים שדנו בעניין האפשרות להקריב קרבנות בזמן הזה, לא הזכירו את הצורך לחנוך את הבית בטהרה קודם לכן?^[5]

אמנם נראה שהם דנו רק בשאלת הקרבנות שהקרבתם אינה תלויה בקיומו של בית, ו"מקריבין אף על פי שאין בית", על ידי מזבח שלחינוכו בתמיד של שחר,^{^[6]} ולגבי הקרבת תמיד שקבוע לו זמן - טומאה הותרה בציבור.

היריעות שלמה (ביאת המקדש א, ז) משווה בין דין דחיית הטומאה בחנוכת הבית לדחיית השבת:

ולפי זה,^[7] צ"ל דגם קרבנות של חנוכת הבית דוחה הטומאה. וכן מוכח במו"ק, שחנוכת הנשיאים דוחה שבת,^[8] ע"ש.

וכן בחנוכת יחזקאל נאמר שיקריבו שבעה ימים, ואין שבעה ימים בלא שבת.

דבריו צריכים עיון: מדוע שהחנוכה תדחה טומאה, והרי אין לה זמן קבוע. ואף שדוחה שבת, זוהי גזרת הכתוב ייחודית לקרבנות הנשיאים, כמו שהגמ' (מועד קטן ט ע"א) למדה מהפסוקים, ע"ש, ולכאורה היא נאמרה כהוראת שעה. אבל לעניין טומאה, לא נאמרה הוראת שעה זו, ואם כן לכאורה חוזר הדין הקבוע, שכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה את הטומאה!^[9]

אכן גם לגבי קרבנות הנשיאים נאמר בספרי (במדבר, פרשת נשא פיסקא נא) שדוחים את הטומאה:

"זה קרבן נחשון" – זה דוחה את השבת ואת הטומאה, ואין קרבן יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה.

מדברי הספרי נראה שישנו לימוד מדחיית השבת לדחיית הטומאה, שהרי לגבי שבת אנו יודעים שקרבנות הנשיאים דחו את השבת, שהרי הנשיאים הקריבו בי"ב ימים רצופים, שיש בהם לפחות שבת אחת, אבל מנין שדוחה טומאה? מכאן שדינהם שווים לעניין דחייה והם למדים זה מזה, וכדברי היריעות שלמה.

ואולם, אפשר לומר שדחיית הטומאה אצל הנשיאים אינו לימוד גורף, אלא רק הוראת שעה מקומית משום שלא ניתן היה להקריבם בטהרה. זאת משום שפרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים נאמרה רק באותו יום (כדאיתא בגיטין ס ע"א). אם כן, קודם לכן לא נזהרו מטומאה, וכן פרה אדומה נשחטה רק ממחרת (כדאיתא בירושלמי מגילה פ"ג ה"ה). אם כן, לא יכלו ליטהר, והתורה אמרה בסתמא נשיא אחד ליום יקריבו, משמע אף בטומאה. והנצי"ב (על הספרי שם) כתב שהטומאה היא מצד נדב ואביהוא,^[10] ע"ש.

בספר שם משמעון (או"ח סי' ל), הביא משו"ת שערי צדק, שכתב לעניין בניין בית המקדש, שכמו שאין הבניין דוחה שבת, כך אינו דוחה את הטומאה, דתרוויהו מחד קרא נפקי, 'במועדו' - ואפילו בשבת, ואפילו בטומאה. ואחר שדחה דבריו, כתב שכיוון שאין אפשרות לבנות בטהרה, אפשר לבנות בטומאה כדי לאפשר הקרבת קרבנות, אם כן, לכאורה הוא הדין לעניין הקרבת קרבנות החינוך (כפי שביררנו במאמר קודם, גיליון מד עמ' 49) שהחנוכה מעכבת את שאר הקרבנות – יש להקריבם בטומאה.

אולם ההשוואה בין בניין הבית לחנוכת הבית צריכה עיון. הרי שלגבי תיקון בדק הבית נראה מפשט הגמרא (עירובין קה ע"א) שמותר לטמא להיכנס מיד ולתקן, גם אם יוכל לעכב את התיקון בשבוע ולעשות זאת בטהרה, ואם כן, טעם ההיתר אינו משום שאלמלא זה לא נקריב כל ימינו, אלא שיש היתר מיוחד להיכנס על מנת לתקן או לבנות,^[11] ומנין לנו שגם לעניין חנוכת הבית קיים היתר?

ועוד קשה, לפי סברתו יוצא שכאשר אי אפשר להיטהר, מותר להקריב קרבנות שאין להם זמן קבוע, שהרי אם לא נקריבם בטומאה, ונישאר טמאים, אזי לא נקריבם כלל. וקשה מאוד לחדש דין קשה, נגד הלכה מפורשת שקובעת שקרבנות אלו אינם באים כלל בטומאה. ויש ליישב, ולחלק בין הבניין שבו הותרה טומאה באופן חד פעמי כדי שיהיה בניין לעבוד בו לימים רבים, ובין הקרבת הקרבנות שתיעשה בקביעות בטומאה.

ועוד נראה לחלק, שלגבי בניין גם אילו היו עושים זאת נגד הדין לא היה הבניין נפסל בגל היבנותו ע"י טמאים, לכן שייך בו דין דחייה. אולם אם נחנוך את המזבח בטומאה אז קרבנות החינוך שאין קבוע להם זמן יפסלו, וממילא אין כאן חינוך!^{^[12]}

וכן יש לעיין, הרי מה שאמרנו "חלל עליו שבת אחת וכו'", לומדים זאת מדרשה, ולא מסברא בלבד (יומא פה ע"ב). אם כן, יש לעיין האם אפשר לומר זאת מסברה במקום אחר שאין בו פסוק. ועוד אפשר שדין "חלל עליו שבת אחת וכו'", נאמר רק כאשר הקיום העתידי יהיה כדין. אך בנידוננו, העבירה שבבניין ובקרבנות החינוך בטומאה מאפשרת בשלב זה רק הקרבת קרבנות בטומאה, ואינה מאפשרת את הקרבתם בטהרה. מלבד זאת, חזקה תקוותנו שבע"ה נזכה לעשות אפר פרה, ולא להימנע מהקרבה כל ימינו בגלל הטומאה.^[13]

ואולי אפשר לומר שכיון שנאמר ביחזקאל "אלה חוקות המזבח ביום העשותו וגו'", ונאמר שם חינוך המזבח, אם כן נאמר ביחזקאל לחנוך את המזבח כשיגמר, אם כן יש בזה הוראת שעה לעשות אותו באותו יום, ואם נצטרך אף בטומאה, משום כך אם נהיה טמאים נעשה בטומאה, שיש כח בנביא לעקור דבר אחד בתור הוראת שעה.^[14]

אך אם כך נראה שההיתר הוא רק לחנוכת בית שנבנה על פי המידות האמורות בנבואת יחזקאל, שעל זה נאמרה הוראת השעה. אבל אם לא נעשה חנוכה כנבואת יחזקאל, אז לא תידחה הטומאה.^[15]

לאור זאת, יש לברר לאיזה זמן מתייחסת נבואת יחזקאל. ביחזקאל פרקים מ-מג מבואר שהתנבא על צורת הבית העתידי, ואחר זה בפרק מג וכן בפרק מה על עשיית המילואים וחינוך הבית, ונראה שהם קשורים זה לזה, שהמילואים והחינוך הם על הבית שנאמר ביחזקאל.

ונראה שנבואת בניין יחזקאל מתייחסת לגאולה השלמה, וכן מבואר בתוי"ט, בהקדמתו לצורת הבית הארוך, שנבואת בניין יחזקאל תתקיים כשגאולתנו תהיה גאולת עולמים, ואם כן, גם נבואת יחזקאל על המילואים והחינוך נראה שהיא לאותו זמן, אם כן, יש לברר למתי היא, זאת אומרת, האם הבית המקדש השלישי עליו נאמרה נבואת יחזקאל, ואם כן צריך לבנות הבית כבניין יחזקאל ולחונכו קודם ההקרבה בו כנבואת יחזקאל, או שאפשר שנבנה כמו בית שני וכמו שנאמר במסכת מידות ולעתיד לבוא ייבנה כיחזקאל ונחנוך אותו, כעין דברי המלבי"ם (עזרא ו, טז) לגבי בית שני. זאת אומרת שאם היו זוכים, היו זוכים לבניין יחזקאל ולעשות את חנוכת יחזקאל, וכיון שלא זכו נדחה לעתיד, כך אפשר גם אצלינו, אם לא נהיה ראויים נבנה כבית שני, ונבואת יחזקאל תדחה לזמן שנהיה ראויים.

אולם מהרמב"ם נראה שאת הבית שלישי בונים כנבואת יחזקאל,^{^[16]} כפי שכתב הל' בית הבחירה (א, ד):

בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

מכך נראה שהבניין של בית שלישי הוא כנבואת יחזקאל. וכן כתב הרמב"ם בהל' מעשה הקרבנות (ב, יד):

כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן, ואין נוהגין לדורות, אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח, בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי.

וכן כתבו בדעתו במעשה רקח (שם, טו) והמנחת חינוך (מצווה רנד). וכן התוי"ט בהקדמתו למסכת מידות דן בצורך במסכת מידות, לאור ההנחה שהיא עוסקת בבית שני, והבניין העתידי יהיה כנבואת יחזקאל, וכתב:

וכן אנחנו כשנזכה לבנות בנין העתיד יגלה הקדוש ברוך הוא עינינו ומלאה הארץ דעה את ה' ולהבין הסתום בדברי יחזקאל ונבנהו, אבל מ"מ צריך לספור בנין השני שכן רוב ועקרי הבנין מיוסדים בתבנית ה' אשר השכיל לדוד ולא ימוט, אלא מה שיזכנו הא-ל יתברך לדרוש עוד מן המקראות. מצורף לזה שע"י הסיפור הזה של בית שני אנו יכולים לדרוש ולהבין בבנינא דיחזקאל, ואילו לא היה זה הסיפור נכתב בספר לא מצאנו ידינו ורגלינו באותו הבנין העתיד שיבנה במהרה בימינו.

ואפשר שיש חולקים על הנחה זו. הרד"ק (יחזקאל מג, יט; וכן ע"ש בפסוק יא) כתב שנבואת יחזקאל מתייחסת לתחיית המתים,^{^[17]} אם כן, אם נבנה בע"ה מקדש לפני תחיית המתים, אפשר שלא נבנה כבניין יחזקאל.^{^[18]} אבל רש"י נראה שחולק, שכן בדבריו (ר"ה ל. ד"ה לא) משמע שלא עסק בתחיית המתים, ואעפ"כ הזכיר בניין מן השמים, ונראה דהיינו בניין יחזקאל שדוקא הוא שהוא לגאולה השלמה, שייך בו בניין מן השמים.^{^[19]} וכן מהרמב"ם נראה שבניין יחזקאל זה בבית שלישי כמו שהבאנו לעיל, ולרמב"ם נראה שזה בימות המשיח קודם תחית המתים, כמו שכתב (הל' מלכים יא, א) שהמלך המשיח בונה את המקדש. ובהלכה ג' שם נראה דהיינו קודם תחיית המתים. אם כן, אפשר שיש בזה מחלוקת, שלרש"י והרמב"ם הבית השלישי הוא בניין כנבואת יחזקאל אף קודם תחית המתים, ולרד"ק רק בתחיית המתים.

בדרישת ציון (מאמר שלישי חלק שני אות ט) הביא מהירושלמי (מעשר שני ה, ב) שבניין בית המקדש יקדום למלכות בית דוד, ולמד מזה הדרישת ציון שהבניין יהיה תחילה על ידי אדם ולא משמים.^{^[20]} לדבריו, אפשר שלא נבנה כבניין יחזקאל, שהוא נעשה לגאולה השלמה, אלא נעשה כבית שני, ואפשר שכוונתו כמו המלבי"ם הנ"ל (אלא שהוא דיבר על בית שני) שבתחילה לא יהיה בניין יחזקאל אלא כבית שני, ואח"כ משמים^{^[21]} יהיה בניין יחזקאל.^{^[22]}

ואולי זה תלוי בשאלה האם בניין יחזקאל מעכב,^{^[23]} שמצד אחד יחזקאל ניבא שכך יהיה, אם כן, אפשר שמחויבים לבנות כך, אבל אפשר שכיון שאיננו מבינים את נבואתו, אולי אפשר לבנות לא כמו יחזקאל, ונבנה רק לפי בית שני, ונבואת יחזקאל זה רק לזמן שנבין את נבואתו, ואולי זה הטעם לכך שלא בנו את בית שני כנבואתו, כיוון שמשמים לא נתנו להם להבינו.^{^[24]}

מכל מקום, מבואר שיש בזה מחלוקת אם את הבית השלישי צריך לבנות כנבואת יחזקאל.^{^[25]} אם כן, לצד שצריך לבנות כנבואת יחזקאל צריך לעשות גם את חנוכת הבית כנבואת יחזקאל, ולרמב"ן^[26] שמצות החינוך היא מהתורה גם אם לא היה צריך לעשות כנבואת יחזקאל, מ"מ צריך לחנוך את הבית. וכן לרש"י שסובר^[27] שבבית שני עשו את חינוך הבית כנבואת יחזקאל, אם כן, אפשר שהוא הדין לבית השלישי שאף אם נבנה אותו כבית שני מכל מקום צריך לחונכו כנבואת יחזקאל. וגם לרמב"ם שאין מצות חינוך, אף אם נבנה כבית שני נראה שראוי לעשות חינוך בתור נדבה, שלא גרע משאר בתים שחנכו אותם, ולזוהר הרקיע בדעת הרמב"ם החינוך לא היה מצד נבואה אלא מעצמם התנדבו לחונכו,^[28] אם כן, כך ראוי לעשות בבית שיבנה במהרה בימינו.

לפי זה, אפשר שהשאלה אם אפשר לחנוך את הבית בטומאה תלויה בזה: אם נבנה ונחנוך לא כנבואת יחזקאל, אז אי אפשר לחנוך בטומאה, אבל אם נבנה ונחנוך כנבואת יחזקאל אז אולי אפשר שנוכל לחנוך בטומאה.

מכמה סוגיות בגמרא (ר"ה ל ע"א וכן תענית יז ע"ב), נראה שהעבודה יכולה להתחדש לאו דווקא בר"ח ניסן, אלא גם בט"ז בניסן, לכאורה בניגוד לאמור ביחזקאל.^[29] ולכאורה יש מזה ראיה לדעה שהבאנו, שבית המקדש השלישי לא יבנה כבניין יחזקאל.

והיה אפשר לומר שבדורות הסמוכים לחורבן חשבו לבנות המקדש כמו בבית שני, ולא בניין של עתיד.^{^[30]} אבל רש"י שם כתב שהגמ' מדברת בבניין העתיד, ונראה הכוונה לבניין יחזקאל ומשום כך הוא בידי שמים, ואעפ"כ אמרינן שאפשר שיבנה בט"ז בניסן ונקריב בו העומר בו ביום. והדרישת ציון (שם) ע"פ הירושלמי חולק על רש"י, ומפרש את הסוגיה בר"ה כמתייחסת רק לעניין בניית המזבח, ובזה מיושב שלפי זה אין זה עניין לנבואת יחזקאל שהוא מדבר על בניית הבית, אבל לרש"י עדיין קשה.^[31]

והיה אפשר לומר שרש"י לשיטתו שהבאנו במאמרי דלעיל (עמ' 37) שנבואת יחזקאל מתייחסת לבית שני, ועל זה נאמר התאריך א' בניסן, אבל לעתיד לבוא לא נאמר מתי יעשה, לכן אפשר שיעשה בט"ז בניסן.^{^[32]} אלא שאף אם ייבנה בט"ז בניסן, הרי צריך שבעת ימי מילואים קודם לכן, אם כן עדיין קשה, איך אפשר שיקריבו עומר ביום שבו ייבנה, והרי רק אחר המילואים אפשר להקריב עליו קרבן, כמו שהבאנו בהערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.. ואולי צריך לומר בדעת רש"י שלא כמו שכתבתי במאמרי דלעיל (עמ' 37), שגם לעתיד לבוא יהיו שבעת ימי המילואים, אלא נבואת יחזקאל רק לבית שני, אבל לעתיד לבוא לא יהיו מילואים. אלא שזה תמוה, שבבית שני הוצרכו למילואים ולעתיד לבוא לא יצטרכו.^[33] אם כן, רש"י שמפרש את הגמ' בר"ה שיוצא ממנה שבית המקדש אפשר שיבנה בט"ז בניסן ויקריבו עומר בו ביום, לעניין בניין משמים דמשמע שזה בניין יחזקאל, צל"ע.

כשייבנה בית המקדש נצטרך לחנוך את הבית בקרבנות, מתוך כך דנו האם יהיה אפשר להקריבם בטומאה, ובצורה פשוטה היה נראה שאי אפשר לחנוך את בית המקדש בטומאה כיון שקרבנות החינוך לא קבוע להם זמן, לכן אינם דוחים את הטומאה. הבאנו שתי אפשרויות שכן ידחו את הטומאה: או משום שכיון שדוחה את השבת דוחה את הטומאה, או משום שאם לא נחנוך בטומאה לא נוכל להקריב שום קרבן, והקשינו על אפשרויות אלו.

למסקנה, רצינו לחלק בין שני אופני בניין: אם נבנה כבניין יחזקאל וממילא נחנוך כנבואת יחזקאל, אז אולי אפשר לומר שכן ידחה את הטומאה, כיון שיש הוראת שעה של נבואת יחזקאל לחנוך את המקדש כשיגמר. אבל אם נבנה כבניין בית שני, וממילא אפשר שלא נחנוך כנבואת יחזקאל, אז נראה שאין אפשרות לחנוך בטומאה.

מתוך כך, דנו בשאלה איזה בית נבנה האם כבית המקדש השני או כנבואת יחזקאל. והיה נראה שדעת הרמב"ם ורש"י ועוד שנבנה כבניין יחזקאל. אבל מהרד"ק נראה שנבואת יחזקאל נאמרה לזמן תחיית המתים, אם כן נראה שהבית השלישי ייבנה כבית שני, וכן אפשר שסובר הדרישת ציון. ואפשר בתחילה ייבנה בידי אדם כבניין בית שני, ואח"כ בידי שמים כבניין יחזקאל. מתוך כך, הקשינו על רש"י שסובר שאפשר שבית המקדש השלישי ירד מן השמים בט"ו וט"ז בניסן ויקריבו בו ביום את העומר, ולכאורה זהו בניין יחזקאל, והקשינו מנבואת יחזקאל שמבואר שחנוכת הבית הוא בא' בניסן, וכן שקודם שמקריבים את העומר צריך שבעת ימי מילואים, ונשארנו בצ"ע.

^[1]. חנוכת הבית השלישי, מעלין בקודש מד (אלול תשפ"ב) עמ' 57-27.

^[2]. ועיין בזה במאמר של הרב צבי שלוה: תבנית הבית השלישי, מעלין בקודש מד עמ' 25, שסובר שאם נבנה קודם חזרת הנבואה, נבנה כבניין בית שני, ואם אחר חזרת הנבואה נבנה כבניין יחזקאל.

^[3]. וכן עיין במשנה למלך (הל' כלי המקדש פ"ה הט"ז), שכתב בשם התוס' שאין מקריבין מנחת חביתין של חינוך כוהן לעבודה בשבת, אף שמדובר בחינוך, ע"ש, ולכאורה יש מדבריו ראיה לנדון דידן (אם לא נאמר כיריעות שלמה בהמשך, דשאני הכא שדוחה שבת). ואף שתלו זאת בקרבן יחיד, לכאורה עיקר כוונתם שאין קבוע לו זמן, שהרי מנחת חביתין של כה"ג בכל יום, קרבה בשבת אף שהיא קרבן יחיד.

^[4]. ועיין בדף על הדף (תענית יז ע"ב), שהביאו שחינוך ותחילת העבודה בבית צריכים להיעשות בטהרה מטעם אחר, כיוון שההתחלה צריכה להיות באופן של לכתחילה, ובהידור היותר גדול ובטהרה, ע"ש. ואין מקור ברור לזה, אלא אם כן נאמר שההתחלה יש בה, חוץ מעצם הקרבן, גם חינוך, ומשום כך – גם אם עצם הקרבן קבוע לו זמן, מכל מקום, מצד החינוך לא קבוע לו זמן, לכן אין לחנוך בטומאה. ואולם, גם זה אינו ברור. וע"ש שכתבו שאין במקדש שלעתיד דין חינוך, וגם אם יש, אינו בידי אדם, ע"ש. ותמוה לי מאוד, הרי ביחזקאל מבוארים דיני כפרת הבית והמזבח, וכמו שהבאנו (במאמר דלעיל, הערה 1, ריש עמ' 42) מהרמב"ם את דין חינוך הבית לעתיד לבוא. ועיין בספר לקראת מקדש (סי' ב אות ה), מה שדן להשיב על סברה זו, שההתחלה והחינוך צריכים להיעשות בטהרה, מכל מקום לא דן בזה מצד מה שכתבנו, שלקרבנות החינוך אין זמן קבוע.

^[5]. ומה שכתב בשו"ת שערי צדק (סי' קד ד"ה ובאתי), שצריך להקדים טהרה לפני בנין המקדש ע"ש, (ובהמשך הבאנו דבריו, ועיין בזה באריכות בספר לקראת מקדש סי' ב'), שם אין זה משום שצריך לחנוך את הבית בקרבנות בטהרה, אלא משום שסובר שאי אפשר לבנות את הבניין בטומאה.

^[6] וכן עיין במנחת שלמה (סי' קמ) שדן בהקרבת קרבנות בזמן הזה רק מצד תמיד של שחר.

^[7]. היריעות-שלמה דן בדברי הרמב"ם שכתב שם שאסור לכוהן היודע משמרו לשתות יין משום מהרה יבנה בית המקדש, ושואל מדוע נאסר אם עבר זמן תמיד של שחר, הרי אין מחנכים את המזבח אלא בתמיד של שחר, ותירץ שאת הקרבנות לחנוכת המזבח אפשר להקריב לפני חינוך המזבח בתמיד של שחר שאינם אלא להרגל בעבודה, ועל תירוץ זה הביא את התוס' (תענית יז ע"ב) ששאלו מדוע אסור לכוהנים לשתות יין, הרי הכוהנים טמאי מתים ולא יכולים לעבוד עד שיטהרו, ותירצו שמותרים לעבוד בטומאה עבודת ציבור, ותירוץ זה לא יתרץ את היריעות שלמה שמפרש שמדובר בקרבנות חנוכת המזבח, שאם כן, מדוע אסורים לשתות יין, והרי הם טמאים, ועל זה תירץ שגם קרבנות החינוך דוחות טומאה. ובעיקר דבריו, שקרבנות החינוך אפשר לקריב אותם קודם תמיד של שחר, עיין במאמרי דלעיל (עמ' 46 בסופו).

^[8]. בדף ט ע"א. ונראה כוונתו שאותו מקור לזה שדוחה שבת הוא המקור שדוחה טומאה (עיין יומא מו ע"א), ולכאורה למ"ד טומאה דחויה בציבור, כך גם כאן, אף שלעניין שבת לכתחילה מקריב הנשיא בשבת.

^[9]. ובעיקר קושייתו מדוע אסור לכוהן לשתות יין הא אין חונכים אלא בתמיד של שחר, לחזו"א (מנחות ל, ג-ה; הובא במאמרי דלעיל הערה 1, עמ' 45 ואילך), הסבור שרק בחנוכת מזבח עם בית נאמר דין זה, לא קשה, שאפשר דחיישינן שמא נבנה מזבח בלי בית. וכן למקדש דוד הסובר שרק תמיד של בין הערביים א"א להקריב אם לא נתחנך המזבח בתמיד של שחר, לכאורה לא קשה שאפשר דחיישינן שמא יצטרכו להקריב שאר קרבנות, וגם לחולקים, אפשר שלאו דוקא מיירי בעבודה גמורה, אלא צריכים להכין המקדש לעבודת מחר ואין ליכנס שתויי יין, שהרי בפשט הסוגיה (תענית יז ע"ב) משמע שאף בלילה היו אסורים לשתות אף שאין מקריבים שום קרבן בלילה. ואף שהתוס' (תענית שם ד"ה בעינן) דנו מצד טומאה הותרה בציבור, ע"ש, ומזה הוכיח היריעות שלמה דבריו, ע"ש, מ"מ אפשר שגם הכנת המקום לצורך הקרבת קרבנות הציבור בכלל זה, אלא שבזה לכאורה יהיה מותר ליכנס שתוי יין אם אין כוהן אחר, כמו שמותר לכוהן טמא ליכנס בשביל לתקן ממיעוט "אך" כמבואר בעירובין קה. ועיין עוד בתורת הקודש (ח"א סי' מ אות ה), ויש לעיין בזה.

^[10]. ומכך שהוצרך לטעם זה, ולא אמר שלומדים דין זה מזה שדוחה שבת, משמע שסובר שאין ללמוד אחד מחבירו.

^[11]. והיינו שלמדנו (עירובין קה ע"א) מ"אך", היתר להיכנס לתקן, ובזה לא קשה מה ששאל השערי צדק משבת שכמו שאין בניין המקדש דוחה שבת כך גם לא ידחה טומאה, שאף שלעניין הקרבה שבת וטומאה שווים זה משום הלימוד "במועדו", אבל לעניין לתקן אין ההיתר משום "במועדו" שנומר שטומאה ושבת שווים, אלא משום שנאמר "אך" וזה נאמר רק לעניין טומאה .

^[12]. אלא אם כן נאמר שהרי למ"ד טומאה דחויה בציבור היינו שבעיקרון אין לעשות בטומאה וממילא הקרבן צריך ליפסל אלא שהטומאה נדחתה בשביל להקריב קרבנות וממילא הקרבן לא נפסל שכל הטעם שהקרבן נפסל בטומאה זה משום האיסור לעשות בטומאה אבל אם נדחה האיסור אינו נפסל כך גם כאן אם נימא שאפשר להקריב קרבנות החינוך מטעם שאם כן כל חיינו לא נקריב קרבנות ממילא הקרבן לא נפסל ויש לעיין בזה.

^[13]. ובשו"ת משפט כהן (סי' צד אות ב), סובר שאין הטהרה מעכבת לבניין בית המקדש והקרבה בו, ומצד שני סובר שנוכל לעשות בטהרה, וז"ל: "וע"ד שאלתו אם מותר לנו לבנות בית המקדש ע"מ שלא להקריב קרבנות. לא ידעתי הציור, שאם מטעם טומאה הרי הותרה בצבור, כמש"כ בזה כבר בכפתור ופרח (פ"ו) ע"פ הרי"ח מפריש, ואם כן יהי' מותר להקריב ג"כ תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור. ובאמת אם נגיע למדה זו לבנות ביהמ"ק, הלא נוכל ג"כ לעשות פרה, כשנמצא פרה אדומה כשרה ונטהר מטו"מ ג"כ, ואז נקריב כל הקרבנות כולם וכו'".

מ"מ מדבריו משמע שאף אם לא ניטהר נוכל להקריב בטומאה וחנוכת הבית לא תעכב, ויש לעיין מה טעמו בזה.

^[14]. אלא שאולי לגבי מה שכתבנו במאמרנו דלעיל (עמ' 50) והלאה שיש מצות תקיעה בחצוצרות בחינוך אפשר שלא ידחה טומאה, שאינו קבוע לו זמן, ולא נאמר ביחזקאל לעשותו, או שכיון שבא ביחד עם הקרבנות אז דוחה את הטומאה כמותם, ויש לעיין בזה.

^[15]. אלא שאם לא נעשה כבניין יחזקאל, אז אפשר שאין החינוך מעכב, ודנו בזה במאמרנו דלעיל (עמ' 49).

^[16]. ואולי אפשר להוסיף ראיה לזה, מכך שהרמב"ם בהלכות בית הבחירה מדבר על בניית הבית וכליו, ורק בשני מקומות מדבר על העשייה לעתיד לבוא: לגבי המזבח (ב, ג-ה) ולגבי הלשכות שבחזרת נשים (ה, ז). ונראה שהטעם לכך שהזכיר זאת רק בשני מקומות אלו, הוא שבבית שני למדו זאת מקרא דיחזקאל, כמבואר במסכת מידות (ב, ה; ג, א), לכן בשני אלו ודאי כך יהיה לעתיד, אם כן נראה שבית העתיד להבנות זה כנבואת יחזקאל, שאם הבניין העתיד היו בונים אותו כבניין בית שני לא היה צריך לומר העתיד להעשות, שאין זה מיוחד לכאן שכל הבניין היה כבניין בית שני. אלא שיש לעיין ממסכת מידות (ד, א-ב) שגם למדנו מקרא של יחזקאל, ומדוע לא נאמר בזה שכך עתיד להיות.

^[17]. ואולי הדבר תלוי בפירוש הגמ' (במנחות מה ע"א) לגבי נבואת חנוכת יחזקאל: "א"ר יוחנן: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה". מבואר שנבואה זו לזמן אליהו, ורב אשי שם לא חולק עליו בזה, וכך לכאורה משמע מהמנחת חינוך (מצווה צה) שכולם מודים בזה שאליהו עתיד לדורשה. ובחידושים המיוחסים לרשב"א (שם ד"ה אליהו), מבואר שבתחילה רצה לפרש שאליהו עתיד לפרשה בתחית המתים ולמסקנא פירש שמדובר קודם לכן.

^[18]. וכן כתב המלבי"ם (יחזקאל מג, יח): "כי כבר הבטיח לו ה' שבעת חינוך בית העתיד יקום יחזקאל שהיה כהן בתחיה, והוא בעצמו יעשה עבודת החינוך וכו'".

^[19]. ואפשר שרש"י מפרש את מה שנראה שיחזקאל יהיה באותו בניין, כפירוש השני של הרד"ק שזה משום שאם היו ראויים היו בונים כך את בית שני כמו שכתב ביחזקאל (מג, יא), וממילא גם יחזקאל היה, וכיון שלא היו ראויים נדחה, וממילא אפשר שכשנדחה לעתיד לבוא אז יחזקאל לא יהיה, ולא קאי אתחיית המתים.

^[20]. אלא שבהמשך כתב: או אולי לא יבנו בית כלל אלא רק מזבח חדש בציון נכין וכו', ויקויים גם דברי רש"י שבעת שיבוא מקדש שלם מן השמים הוא יבוא אחרי עשותנו המזבח וכו'.

^[21]. ובזה מיושב, שאף שנראה מכמה מקורות שיהיו רק שלשה בתים (עיין נזיר לב ע"ב), מ"מ אפשר שאין בניין יחזקאל בית חדש אלא המשך לבית שלישי שנבנה אנחנו, ויש לעיין בזה.

^[22]. ובזה אפשר ליישב המחלוקת אם הבניין יהיה בידי אדם או בידי שמים, שהבניין בידי אדם יהיה כבית שני ואחריו בניין יחזקאל בידי שמים, ואולי אפשר להוסיף שנבואת יחזקאל אינה מצווה איך לבנות, אלא מה יהיה, והיינו שהמצווה עלינו לבנות כמסכת מידות שזה כבית שני, אלא שיחזקאל התנבא איך יהיה בית המקדש, והיינו שבידי שמים ירד הבניין כנבואתו, אבל אין זה דבר המוטל עלינו, ואפשר שזה יהיה אחר שנבנה בידי אדם כבית שני. אלא שבפשט הפסוקים (יחזקאל מג, יא) נראה שנבואת יחזקאל זה ציווי שכך יהיה, וכן מהרמב"ם משמע שאף בניין יחזקאל יבנה בידי אדם שנבין את נבואתו בזמן הגאולה העתידה.

^[23]. ואולי גם תלוי בשאלה האם "הכל בכתב מיד ה'" זה מעכב או לא.

^[24]. אבל מהתוי"ט בהקדמתו לצורת הבית שהבאנו לעיל מבואר שלא בגלל שלא הבינו אלא שידעו על פי הנביאים שביניהם שאין עתה עת הבניין ההוא. וכן משמע מרש"י (יחזקאל מג, יא הנ"ל), שכתב: "וישמרו – ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ. מצאתי: ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגר' החטא וכו'". נראה דכוונתו בפירוש השני שמה שכתוב "הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו וכו'" היינו שיחזקאל צווה ללמדם לעשות זאת בבית שני אלא שבפועל לא היו ראויים לעשותו.

^[25]. וראיתי בספר נשמה של שבת (עמ' 253) שדן הגר"ש גורן זצ"ל בשאלה זו- האם יתכן מצב ביניים של בניית בית המקדש ללא זיכה של בית המקדש של יחזקאל, ומדבריו נראה שסובר שלא שייך דבר זה, אלא אם נבנה בית המקדש זה יהיה כבניין יחזקאל, אלא שתהיה אפשרות של בניית מזבח ללא בית כדאמרינן מקריבין אע"פ שאין בית ע"ש.

^[26]. במאמרי דלעיל (עמ' 41 והלאה), הרחבתי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן האם מצות החינוך היא מהתורה.

^[27]. עיין במאמרי דלעיל (עמ' 37).

^[28]. הובא במהד' פרנקל, בסוף שרש שלישי, וז"ל: "ואם כן, יש לנו לומר שחנוכת שלמה ובית שני לא בתורת חובה באו אלא בתורת נדבה וכו'".

^[29]. ועיין בזה במאמרי דלעיל (עמ' 35 והלאה).

^[30]. וראיתי בספר נשמה של שבת (עמ' 241) שהגר"ש גורן זצ"ל כתב כעין זה לעניין הרצון לבנות בית המקדש בזמן רבי יהושע, וז"ל: ונראה שהטעם לכך שאם היו בונין אותו על יסודות בית המקדש השני ולא היו פוחתין ולא היו מוסיפין על מדותיו של הבית השני, מכיון שזה היה שנים ספורות לאחר חורבן הבית השני לא היה נחשב בית המקדש זה שעמדו לבנות כבית שלישי, ולא היו חייבים לבנותו לפי מתכונת הבית של יחזקאל, אלא כהמשך הבית השני וכו'.

^[31]. ולא נראה לומר שאפשר שיבנה בט"ז בניסן ויקריבו עליו קרבנות ורק אח"כ בא' ניסן בשנה הבאה יחנך שנראה שהחינוך צריך להיות קודם הקרבת שום קרבן וכן נאמר במפורש ביחזקאל (מג, כו-כז), שרק אחר שבעת ימי המילואים יעשו על המזבח קרבנות וברש"י (יחזקאל מה, כב) מבואר שאותם שבעת ימים מקבילים לפר שבא' ניסן עיין במאמרי דלעיל (עמ' 36), וכן עיין ברש"י (ויקרא ח, טו) וברמב"ן לעניין המשכן.

^[32]. והכה"ח (או"ח תכט, כא) כתב שבספר מעשה רוקח על המשניות (ריש פסחים) כתב שלעתיד לבוא יהיה החינוך אחר יו"ט (היינו אחר שביעי של פסח), שכן המקדש ייבנה ביו"ט, ואין מערבין שמחה בשמחה, ולכן יהיה החינוך אחר יו"ט, ז' ימים, עד כלות חודש ניסן. ע"כ. אם כן, מבואר שחינוך הבית העתיד ולכאורה כוונתו לבניין יחזקאל יהיה בסוף ניסן (ולכאורה כוונתו חינוך היינו מילואים שהם ז' ימים) וקשה שהרי המילואים יהיו או בכ"ג אדר או בא' ניסן, כנראה מיחזקאל, ועיין במאמרי דלעיל (עמ' 36), ולדברינו מיושב. ועיין במה שכתב בספר שם משמעון (או"ח סי' ל), על דברי המעשה רוקח הללו.

^[33]. אלא אם כן נאמר כמו שהבאנו בהערה 4 (מהדף על דף בתענית יז ע"ב) שהבניין העתידי כיון שירד מן השמים לא יצטרך חינוך, וגם אם יצטרך החינוך יהיה בידי שמים ע"ש, אם כן מיושב, מדוע ביום שיבנה אפשר יהיה להקריב עליו. אלא שהרי בניין יחזקאל הוא זה שירד מן השמים, ועליו נאמר דיני החינוך והמילואים שביחזקאל, שהוא היה ראוי להיות בבית שני לולי שחטאו (עיין רש"י יחזקאל מג, יא), אם כן, כמו שבניין בית שני טעון מילואים וחינוך, אף בניין בית שלישי.