מדיני ''הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל''

הרב חננאל עמר

א. פתיחה

ב. 'וכן תעשו - לדורות': שינויים על פי נבואה

ג. הגדרת החלקים של המקדש שאליהם מתייחס דין 'הכל בכתב'

ד. שינוי בעובי הכתלים, ומיעוט באוויר ההיכל וקודש הקודשים

ה. רצפת העזרה

ו. סוג ההוספה שנאסרה

ז. שינוי והוספה על מידות המזבח ושאר כלי המקדש

ח. הדין בדיעבד, לאחר שנעשה שינוי ממידות המקדש

בכמה מקומות בגמרא,^[1] מבואר שאסור להוסיף ולשנות ממידות המקדש, משום שנאמר בדברי דוד המלך לשלמה בנו (דהי"א כח, יט): 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל', כלומר, יש לבנות את המקדש דווקא במידות שבהן השכיל ה' להורות על נביאו לבנותו, ובהן נכתבה תכניתו. דין זה הובא להלכה בדברי הראשונים והאחרונים.^[2]

במאמר זה יתבארו גדרי איסור זה, על ידי איסוף דינים רבים לפונדק אחד: מקרים ומצבים שבהם חל האיסור, וכאלה שבהם אינו חל, ומאלה ומאלה תסתיים שמעתתא.

נקדים ונאמר: אף שמקור דין 'הכל בכתב' הוא בפסוק שקדם לבניין בית ראשון, מדברי חז"ל בגמרות הנ"ל מתבאר שדין זה חל גם בבית שני. כהמשך לכך, נקטו הגרי"ז (חידושים סי' קפט) ואחרונים נוספים, שדין זה יחול גם בבית שלישי, שייבנה במהרה בימינו.

יסוד גדול כתב החת"ס,^{^[3]} שמצוות בניין בית המקדש וכליו, מעיקרה ניתנה על תנאי שיחולו בה שינויים על פי מראה נבואה, והוא שנאמר בגמרא (סנהדרין טז ע"ב): "'ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו' – לדורות", כלומר, על פי מראות נבואה שיימסרו לנביאי הדורות, ומכאן הותר לשנות מה שבכתב עליו השכיל, ובכלל זה השינוי בגודל המזבח ששינה שלמה המלך ע"ה. לעומת זאת, במה שלא הראה ה' שינוי לנביאי הדורות, צריכים לעשותם על פי התבנית הראשונה שהראה ה' למשה רבינו בהר.^{^[4]} ועוד כתב החת"ס שמכיוון שכך נמסרה ההלכה, אין בזה משום חידוש דבר הלכה, שנביא אינו מוסמך לו.

בדומה לכך, כתב בשו"ת דובב מישרים^{^[5]} שבמקום שיש הלכה למשה מסיני המצריכה שינוי או הוספה על מבנה המקדש, אין להקשות מהכל בכתב, והסביר בכך את בניית הבימה למעמד ההקהל. כעין זה העירני ידידי הרב יצחק גרוסמן הי"ו, שיש לומר שהאצטבאות המוזכרות בגמרא, שעליהן הלכו הכוהנים, לא היוו הוספה משום שהוספתן התבססה על הלכה למשה מסיני.^{^[6]}

עוד מצאנו בהערות הגרי"ש אלישיב,^{^[7]} שכתב שהיה לשלמה ציווי מאת ה' לנטוע מיני מגדים של זהב במקדש, ולכן לא היה בזה משום הכל בכתב.

במשנה (שבועות יד, א) נאמר שאין מוסיפים על העיר והעזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד, ולכאורה מכך שלא דנו אלא על הסמכות הנדרשת להוספה זו, משמע שאין בעצם ההוספה איסור מדין 'הכל בכתב'. ערוה"ש העתיד^{^[8]} כתב שהסיבה שנזכרו דווקא העיר והעזרות, ולא האולם וההיכל, היא שעל האולם ועל ההיכל אין להוסיף, מדין 'הכל בכתב'. מדבריו נראה שהעיר והעזרות אינן בכלל דין זה.

אמנם יש להעיר, שמדברי התוס' (זבחים לג ע"א ד"ה וליעבד) נראה שגם הוספה על העיר והעזרות, או לפחות העזרות, כלולה בדין הכל בכתב, שכן כתבו:

והא דמוסיפים על העיר ועל העזרות, היינו היכא דאיכא למימר קרא אשכחו ודרוש, כי ההיא דסוכה (נא ע"ב^{^[9]}).

כעין זה כתב הגר"מ פיינשטיין, שהאיסור להוסיף בהר הבית מצד הכל בכתב מיד ה', מתייחס להוספה מעזרת נשים ופנימה, אך לא מחוץ לעזרת נשים: בחיל ושאר הר הבית.^{^[10]} בדומה לכך, יש מי שכתב, שרק מה שמקודש בקדושת הבית כלול באיסור, ולא מחילות, שהן חול ולא נתקדשו כלל.^{^[11]}

במקדש דוד (קדשים א, ה) הוכיח שאין להוסיף על עובי הכתלים מדין 'הכל בכתב', שהרי בגמרא נאמר שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב, שהגיעו למקדש כתוצאה מהקדשת עורות קדשים; ואף שחיפו את ההיכל בזהב, לא קבעו את הזהב על ההיכל אלא הניחוהו ברגלים על גבי מעלה בהר הבית. וביאר המקדש-דוד:

ויש לומר דמשום הכי לא קבעום ולא ביטלום לגבי כותל, דאם כן היה מוסיף על עובי הכתלים, ואף אי נימא דמדת עובי הכתלים אינו מעכב, מכל מקום לכתחילה ודאי אסור כן, דמוסיף אבנין, וכתיב 'הכל בכתב' כו', וכמו אמה טרקסין דלא היה אפשר בבית שני להוסיף על עוביו, כדאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא (ג ע"א), והתם אין הטעם דממעט באויר ההיכל או בית קודש הקדשים, דזה לא איכפת לן, כמו שכתבו התוס' ישנים, אלא דאין להוסיף על עובי הכתלים דהוי מוסיף אבנין.

אמנם, באילת השחר (ב"ב ג ע"ב) העיר על דבריו, שמהשטמ"ק בשם הרא"ש נראה שיש קפידא גם על מיעוט מאוויר ההיכל, ולא רק על שינוי בעובי הכתלים.

עוד דן באילת השחר (שם), איך היה מותר לעשות שתי פרוכות מספק היכן נגמרת קדושת ההיכל ומתחילה קדושת קודש הקדשים, והרי נמצא שאחת מהפרוכות המיותרת היא או באמצע הקדשי קדשים או באמצע ההיכל, ויש בזה משום הכל בכתב.

וכתב לתרץ, שכיון שבבית ראשון היה רוחב המחיצה אמה, היה בזה גילוי שכל המקום הזה מותר להיות מחיצה, ולכן הותרה גם עשיית שתי מחיצות, כל שאין בכך חריגה מאותה אמה שנקבעה והותרה להיות מחיצה.

רצפת העזרה היא חלק מהמקדש, ולכאורה, דין הכל בכתב מתייחס גם אליה. עם זאת, מצאנו (ירושלמי סוטה פ"ט הי"א ועוד) שיוחנן כוהן גדול תיקן להוסיף טבעות מחוברות לרצפת העזרה, על מנת להקל על שחיטת הבהמות.

העזרת-כהנים^{^[12]} כתב שאין בהוספת הטבעות בעזרה עבירה על דין 'הכל בכתב', שכן משום שראה יוחנן את גודל הקלקול, שהיה חשש למום וטריפות, לכן היה לו צידוק להוסיף על הבניין. ועוד כתב, שרק בבניין חדר או מחיצה נאמר דין הכל בכתב, ולא בהוספת טבעות על הרצפה.

בחידושי הגר"ח מבריסק (בית הבחירה א, י), כתב לחדש שאם נאמר שרצפה עליונה לבד היא שהתקדשה, אם כן בנעקרה האבן נפסלה כל העזרה, שכיון שבאותו מקום שנעקרה האבן חסרה קדושת מקדש, אם כן ממילא חסרה מידת המקדש, והמקדש צריך להיות כולו בקדושתו, ואם לא כך, נפסל.

דעת היראים (סי' שעו),^{^[13]} שכל האיסור להוסיף על הנכתב הוא רק בהוספה על המחובר, אך הוספה שאינה מחוברת לקרקע מותרת.^{^[14]}

בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' נב),^{^[15]} הקשה השואל מהבימה של עץ שהיו עושים למלך בעזרה, לישיבה עליה בזמן קריאת פרשת הקהל, והרי אסור להוסיף על הבניין. ותירץ, שלא היה בדבר איסור משום שהבמה לא נעשתה אלא רק לשעתה, ולא לקביעות. וזאת בשונה מהזיזים שעליהם היו הגזוזטראות של שמחת בית השואבה, 'שהיו בנין קבע שישאר כך תמיד', ולכן הגמרא ראתה בהם הוספה על הבניין.

בתשובתו של בעל הדובב מישרים, האריך לדון בדבריו, ובין היתר הקשה שאם אין איסור בבניין לשעה, מדוע הקשתה הגמרא על הוספת הגזוזטראות שבעזרת נשים, בשמחת בית השואבה. ותירץ שהוספה זו נחשבה לקבועה בגלל המצווה שהייתה בה, וזאת בשונה מהבימה של המלך, שאין מצווה מובהקת בבנייתה.^{^[16]}

הסבר אחר להיתר להוסיף גזוזטראות, כתב המהרש"א (סוכה נא ע"ב): "כל שהתיקון אינו לצורך עבודת המקדש אלא להפריש מאיסור דערווה, אין זה בכלל הכל בכתב מיד ה'.^{^[17]}

יש שכתב דמה שעשו כליא עורב, הדבר מותר משום שההוספה צדדית ואינה בגוף הבנין.^{^[18]}

באנציקלופדיה תלמודית (ערך כלי המקדש, הע' 398-397) נכתב בשם ראשונים ואחרונים רבים,^{^[19]} שכשם שתבנית מבנה המקדש נמסרה לדוד בנבואה, כך נמסרה לו גם תבנית מזבח החיצון ושאר כלי המקדש, שאף הם חלק מתבנית המקדש.

ואכן, כתבו התוספות דגמירי שלא לעשות יסוד למזרחית דרומית משום הכל בכתב.^{^[20]} כעין זה כתב במקדש דוד,^{^[21]} שכניסת היסוד, הסובב והקרן, צריכות להיות אמה ולא יותר, שכן שיעורן היה אמה מאז ומעולם: במזבח של משה, בבית ראשון, ואף בבית שני, אחר שהוסיפו בני הגולה על מידות המזבח.

והנה, בדברי הראבי"ה (תשובות וביאורי סוגיות, א'קמ, א) הובאו כמה שאלות שנשאל הראבי"ה, ובאחת מהן הועלתה על ידי השואל הבנה שלפיה מותר להוסיף על המזבח עד אורך ורוחב שישים אמה, ורק לפחות ממידתו המינימלית אסור משום 'הכל בכתב'. כעין זה עולה מדברי הרא"ש.^{^[22]} אמנם, בספר אמר יוסף^{^[23]} הקשה על כך, שאם ניתן להוסיף עד שישים אמה, שוב לא מובן מדוע פטרו קדשים מכיסוי הדם, ומה ההבדל בין ההוספה שבליבון המזבח להוספה שבכיסוי הדם, ויעוין שם שהאריך בזה.

בעמק ברכה (ניסוך המים, א) כתב דאין בספלים של המזבח משום ביטול ריבועו, שכן היא צורת המזבח.

עוד כתב הריטב"א (חולין פג ע"ב) בנוגע למזבח:

וא"ת הא אמרינן בפרק קדשי קדשים (זבחים סא, ב) שכשעלו בני הגולה הוסיפו במזבח ארבע אמות מן הדרום. י"ל דהא מפרש התם דקרא אשכחו ודרוש, מה בית ששים אף מזבח ששים, ועוד, דהתם בתחלת בנינו והכא כשהיה במזבח כל שיעורו.

היה מקום לומר שכוונתו בסוף דבריו להתיר כל שינוי ממידות המזבח כשהדבר נעשה 'בתחלת בנינו'. ואולם, נראה יותר שאין כוונתו לכך, אלא דווקא כשאין במזבח 'כל שיעורו', וכפי שממשיך והולך. אם כן, דברי הריטב"א מצטרפים לדברי השואל בראבי"ה הנ"ל.

בציץ אליעזר (חי"ז סי' לד) כתב שלא יכלו לסוך את המזבח בדם סלמנדרא למניעת חדירת אש, מדין הכל בכתב.^[24]

יש לברר מה הדין בדיעבד, כשנעשה שינוי ממידות המקדש: האם שינוי כזה מעכב ופוסל את מה שנבנה, או שהאיסור לשנות לא נאמר אלא לכתחילה, ועכ"פ לא נאמר לפסול בדיעבד עבודה שנעבדה במקדש שנעשה בו שינוי.

יש אחרונים שכתבו שדין הכל בכתב אינו אלא לכתחילה.^[25] עם זאת, לכאורה בתוס' (זבחים סב ע"א ד"ה מדת) מבואר בהדיא שהוא לעיכובא. ויש שנקט שדין הכל בכתב לא נאמר אלא לעניין דיני המקדש וכליו מהל' בית הבחירה, אבל לעניין דיני מעשה הקרבנות להכשר העבודה, ודאי אין הכל בכתב מעכב.^[26]

^[1]. עירובין קד ע"א, סוכה נא ע"ב, זבחים לג ע"א, חולין פג ע"ב.

^[2]. [הערת המערכת: נושא זה נידון בשנים האחרונות בגליונות שונים של 'מעלין בקודש', וכן בכתבי עת נוספים. להלן פירוט מאמרים מרכזיים בנושא: הרב ישראל אריאל, שינויים במקדש ובכליו במהלך הדורות, מעלין בקודש יב (אלול תשס"ו) עמ' 119-103; הרב איתי אליצור, האמנם "הכל בכתב"? מעלין בקודש כא (אדר ב' תשע"א) עמ' 69-61; הרב צבי שלוה, אכן "הכל בכתב"!, שם כב (אלול תשע"א) עמ' 205-199; הרב בנימין לנדאו, האם מותר לעשות שינויים במבנה בית המקדש, אמונת עתיך 100 (תמוז תשע"ג) עמ' 182-171; הרב עמיחי כנרתי, דין "הכל בכתב" לגבי הגזוזטראות שעשו בשמחת בית השואבה, האוצר לב (אלול תשע"ט) עמ' קסו-קעב.]

^[3]. יו"ד סי' רלו. וכ"כ בספרו תורת משה (שמות כה, ט).

^[4]. וכן נראה שלמד התפארת ישראל (יכין, מסכת מידות פרק ג). ועי' דברי דוד (שמות שם) ופנים יפות (שמות שם). ועי' באור החיים (שמות שם), שכיוון שכל מעשה הבניין נעשה על פי נביא, נחשב הדבר כמפורש בתורה, ולא נאמר "וכן תעשו" אלא על הדברים שלא נתפרש בתורה היפוכם.

ושוב מצאתי מציאה גדולה בזה, והוא מה שכתב בשו"ת רדב"ז (ו, ב'רפט) וז"ל: "שאלת על מה שכתב רש"י בפרשת יתרו על פסוק לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב בא להזהיר שלא יוסיף על שנים שאם עשאם ד' הרי הם לפני כאלהי זהב וקשיא לך והלא שלמה הוסיף שנים בתוך הדבור כמו שמבואר בכתובים. תשובה. זו אינה לרש"י ז"ל, אלא היא שנויה במכילתא. וצריך שתדע שכל מה שעשה שלמה, על פי הנבואה עשה, כמו שמסר לו דוד אביו, הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל כל מלאכת התבנית, כאשר מצינו שעשה מזבחות אחרים ומנורות ושלחנות וכלים אחרים, ולא עשה ארון אחר, ועשה שני כרובים אחרים גבוהים עשר אמות, והיו כנפיהם גבוהים על הארץ ועל הכרובים שעשה משה, כמבואר בכתובים. ומעתה כיון שעל פי הדיבור עשה אותם, ע"כ יש לנו לומר כי מה שאמר הכתוב 'לא תעשון אתי אלהי זהב', שלא יעשנה ארבעה על הארון ממש, שיהיו שנים מקצה מזה ושנים מקצה מזה. והיינו שהוצרך הכתוב לבאר: 'כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה'. ועל זה הזהיר הכתוב: 'לא תעשון אתי אלהי זהב', אבל לא הזהיר שלא יעשו כרובים אחרים, שלא יצאו מן הארון אלא עומדים על רגליהם; שאותם שעשה משה היה מקשה אחת מן הכפורת, ואיברא שלא היו רשאין להוסיף על הכלים שעשה משה אלא על פי הנבואה כדכתיבנא ".

^[5]. ח"א סי' נב. וז"ל: "ולדעת הט"ז באו"ח סי' תרס"ח [סק"א] דמצות בימה היא הלכה למשה מסיני, לא כדעת השיירי קרבן הנ"ל, א"כ בודאי לא קשה קושית כת"ה, כיון דהיה הלכה למשה מסיני לעשות בימה, לא הוי בכלל מוסיף אבנין, כיון דהיה ההלכה למשה מסיני להוסיף, ורק שבש"ס סוכה פריך, כיון דלא ידע הש"ס בהו"א דקרא אשכחו, וז"ב".

^[6]. ומצאתי בהערות הגרי"ש אלישיב (פסחים סה ע"ב) שכתב: "דמסגי אצטבי. וצ"ל דהאיצטבאות הנ"ל הלמ"מ, דהא כתי' הכל בכתב עלי השכיל, דא"א להוסיף על העזרה. וחידוש הוא דהא לפ"ז היה שורה של איצטבאות בעזרה, ובמתני' תמיד לא נזכר מזה, ועוד נתחדש בסוגיין דהיה צריך לקפוץ על האיצטבאות, משום דשבח הוא לבני אהרן וכו'".

^[7]. יומא כא ע"ב, יעו"ש שהאריך בזה. וכ"כ נמי במסכת חולין (צ ע"ב).

^[8]. הל' בית המקדש יג, א. אמנם בהמשך דבריו (שם, ג) העלה אפשרות לומר שגם על ההיכל ניתן להוסיף אם רצו, והסיבה שהדבר לא הוזכר במשנה בשבועות היא "שאין שם הילוך [אלא] רק לכהן, בקטרת ומנרה ולחם הפנים, [ולכן] אין צורך להוסיף, אבל אם רצו מוסיפין".

[הערת עורך (ה"ד): יעוין עוד במה שכתבתי בזה בספר לקראת מקדש (עמ' עב-עו), בעניין הוספה על גובה ההיכל, לדעת הרמב"ם ולדעת רש"י.]

^[9]. לשון הגמרא שם (בנוגע לגזוזטאות של שמחת בית השואבה): "היכי עביד הכי? והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל! אמר רב: קרא אשכחו ודרוש".

^[10]. כ"כ הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באגרות משה (או"ח א, לט), דלכאורה קשה לפי הרמב"ם בפ"א מהל' בית הבחירה הלכה ט' דאף בעזרת נשים אסור לעשות בנין של עץ, וכן ס"ל להראב"ד בסוף פ"ו מהל' ע"ז, שהרי כתב על בימה של עץ שעשו למלך בעזרת נשים כמפורש בסוטה (דף מא) שהי' מותר מחמת שלשעתה היתה, וכן הביא הראב"ד בפירושו לתמיד פ"א (דף כז) בשם תוס' צרפת בשם הר' אלחנן בה"ר יצחק ור' יצחק אביו, וא"כ איך עשו סורג שהיה מעץ וכדכתב כאן רש"י, ובשלמא לתירוץ הראב"ד בפירושו לתמיד שרק אוהל שהוא דומיא דנטיעה אסור אתי שפיר כאן, אבל לתוס' צרפת ולהראב"ד בהלכות ע"ז ולהרמב"ם הנ"ל קשה. וצריך לומר שרק עזרת נשים חמורה לאיסור עץ, אבל לא החיל ושאר הר הבית. ולפי"ז יש גם ליישב הא דכתב הרא"ש בפירושו למידות (פ"ב ה"ג) והובא בכסף משנה פ"ה מהל' בית הבחירה (ה"ג) שהוצרכו לעשות סורג כדי להתיר טלטול בשבת, משום שהיקף הר הבית לא מהני דהוי הוקף ולבסוף פתח עיין שם. וקשה מהא דבסוכה (נא ע"ב) מקשינן על הגזוזטרא שעשו בעזרת נשים היכי עביד הכי והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, וא"כ גם כאן יקשה איך עשו סורג להתיר טלטול דהוי רק איסור דרבנן. אך להנ"ל אתי שפיר, דהאיסור להוסיף בהר הבית מצד הכל בכתב מיד ד' הוא רק בעזרת נשים, אך לא בחיל ושאר הר הבית, וכמו דמותר לעשות שם בנין של עץ וכנ"ל, עיין שם.

ושוב מצאתי לדבריו חבר, הלא הוא רבנו הערוך השולחן העתיד (הל' בית המקדש ב, ט) שכתב: "וזה שכתב ובונין בה בתים לצרכי המקדש ונקרא כל בית לשכה, בוודאי כוונתו על הלשכות שנחשבו בפ"ב דמדות, והרמב"ם חשבן לקמן בפ"ה. ויראה לכאורא שאין להוסיף בניינים שלא נחשבו במשנה, אבל מצאתי מי שכתב שהיו הרבה בתים והרבה לשכות נוספות על האמור במשנה, שהיה בהכרח למשמשי הבית, כי אותן שבמשנה לא יספיקו, וחשב עד עוד שלשים לשכות הכרחיות (תוי"ט שם רפ"ב בשם שה"ג). ולפ"ז צ"ל דהלשכות אינן בכלל הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, אלא שבנאום לפי הצורך. אבל לא נראה, שהרי אפילו על בליטת גזוזטראות פרכינן בסוכה (נא ע"ב) והכתיב הכל בכתב ע"ש, וכ"ש על בניינים גמורים. ומ"מ יש לחלק ולומר, דוודאי בהעזרה היה הכל בכתב וגו', אבל בהר הבית מחוץ לעזרה אין להקפיד והלשכות הנוספות היו כולם בהר הבית. ומ"מ צ"ע עד יבא מורה צדק".

^[11]. כ"כ בס' בית המלך (בוים, הל' יסודי התורה ו, ז). עי"ש.

^[12]. מדות ג, ה ד"ה הנה לכאו'. וציין שם נמי לעיין במה שכתב היד דוד (סוכה נא ע"ב): "הקשה בספר בני חיי, דבסוף פרק עגלה ערופה (סוטה מח ע"א), קאמר דהיו עושים טבעות, ואיך היו רשאים להוסיף. ונראה דדווקא בכותלים שייך בנין, אבל בקרקע לא שייך בנין ולא הוספה, והטבעות היו קבועים בקרקע. מיהו יש לפקפק דאדרבה קדושת הרצפה יתירה, ועיין זבחים דף כד (ע"א), ובשבת דף יט ע"ב ובמהרש"ל שם. וצ"ל דטבעות לא מיקרי הוספה, כמו שכתב בבני חיי". ע"כ. ולכל זה העירני ידידי המופלג הרב יצחק גרוסמן הי"ו, מבחירי האברכים שע"י בית מדרשנו.

^[13]. וכך ביאר היראים את ההיתר המוזכר במשנה (תמיד כח ע"ב), לעשות אכסדראות קבועות של בניין בעזרה.

^[14]. כעין זה כתב מדנפשיה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' קב). בספר אמר יוסף (הל' בית הבחירה א, ט) כתב להעיר על כך: "ודבריו תמוהים, דא"כ מאי פריך בפרק החליל דף נא ע"ב, על הא דאמר ר' אלעזר חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, ופריך דהיכי עביד הכי, והכתיב הכל בכתב ה' וכו'. ולדברי הרב, דכל שאינו בנין מחובר ברצפה ליכא משום הוספת הבנין, הרי הגזוזטראות לא היו מחוברים ברצפה, אלא זיזין בולטין מן הכותל, ועליו היו מניחין בכל שנה הגזוזטראות וכמ"ש רש"י ז"ל".

[הערת עורך (ה"ד): שמא יש ליישב שהגזוזטראות לא רק הונחו על הזיזים, אלא גם חוברו בחוזקה, באופן שבשבת היו מתחייבים עליו משום בונה או מכה בפטיש, ולכן נחשב הדבר להוספה על הבניין המחובר. ויעוין עוד בחוט שני (קרליץ; חוה"מ עמ' רמד) ובתורת החיים (חוה"מ עמ' רעא-רעב), בנוגע לטיב וחוזק החיבור של גזוזטראות אלו.]

^[15]. וכ"כ נמי בשו"ת דברי מלכיאל הנ"ל. וע"ע במש"כ בזה בהערות הגרי"ש אלישיב (סוכה נא ע"ב)

^[16]. "ואי דקשיא קושיא מאי פריך הא מוסיף אבנין כיון דעומד לסתור כקושיא הנ"ל, י"ל כיון דמבואר שם במתני' דהיו מתקנין בזה תיקון גדול, וא"כ היה הדבר לצורך מצוה וע"כ המצוה משוי לה כבנין קבע. [וצע"ק מהמרדכי [שבת סי' שי"א] המובא בט"ז או"ח סי' שט"ו אות א' עי"ש], ועי' ברש"י סוכה דף ל"א [ע"א] ד"ה מפני תקנת מריש, דמצוה משוי לי' כל שבעה כבנין קבע, ומשום הכי שפיר מדויק, דמקודם הקדים הש"ס מאי תקון גדול היה, ומשמפרש התיקון ממילא שפיר פריך היכי עביד הכי, כיון דהיה לצורך מצוה א"כ הוי כבנין קבע וקא מוסיף אבנין, ומשני משום דקרא אשכחו עי"ש, משא"כ בימה דהקהל דאינה מצוה ולא היו עושין רק לכבוד המלך. ועיין בשירי קרבן על הירושלמי מגילה פ"א ה"ד [ד"ה מפני התקיעה] שכתב כן דתקנת בימה לא הוי מצוה, וכיון דאינה מצוה והיה רק לשעה לא חשיב בנין כיון דעומד לסתור, משום הכי לא פריך הא מוסיף אבנין, כנ"ל".

^[17]. המהרש"א כתב זאת לגבי מה שעשו את הגזוזטרא, והלא הכל בכתב: "קרא אשכחו ודרש. פירש רש"י, שלא יבואו לידי קלקול. ולפי שזה התיקון לא היה צורך עבודת המקדש, אלא לאפרושי מאיסורא דערוה, לא הוה בכלל הכל בכתב מיד ה' וגו'. וק"ל".

[הערת עורך (ה"ד): בנוגע לדברי המהרש"א, יעוין עוד במאמרו של הרב עמיחי כנרתי, האוצר לב עמ' קסז הערה ז וסביבתה.]

וראיתי בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' קב) שהביא לדבריו וכתב: "אבל תירוצו צ"ע, מנ"ל דשרי להוסיף בבנין. הו"ל לתקן שלא יבואו נשים כלל לשמחת בית השואבה". והמשיך וכתב שבלאו הכי קשה, כיצד לא יצרו הפרדה משמעותית יותר בין עזרת נשים שבה היו נשים במהלך השנה ובין עשרת ישראל שאליה נכנסו ישראלים דרך עזרת נשים, יעו"ש. ועיין עוד באגרות משה (או"ח א, לט), מה שפלפל והאריך בדברי המהרש"א. וע"ע בשו"ת משנה הלכות (ז, יב).

^[18]. כ"כ בהערות הגרי"ש אלישיב (שבת צ ע"א), וציין שם דעי' במו"ק (ט ע"א), דס"ל לגמ' דכליא עורב אינו מגוף בנין ביהמ"ק, ומ"מ הוי צורך הבנין. וראה נמי בחידושי הגרי"ז (מנחות קז ע"א).

^[19]. מדרש הגדול (שמות כה, ט), המיוחס לרש"י (דהי"א כח, יט), רש"י (ערכין י ע"ב ד"ה אל), רמב"ן (שמות כה, כט), רבינו בחיי (בראשית כז מו), ר"ב ז'ולטי (בקובץ קול תורה, טבת תשכ"ח), ועוד.

^[20]. כ"כ התוס' (יומא יב ע"א ד"ה ירושלים).

^[21]. כן מבואר במקדש דוד (קדשים א, ד).

^[22]. בפירושו למסכת מידות (ג, ד), שכתב בנוגע לליבון המזבח בסיד פעמיים בשנה, שאין בזה הוספה על הבניין משום שעד שישים אמה מותר להוסיף. כעין זה כתבו בפסקי תוספות (מידות אות טז).

^[23]. לרבי יוסף ב"ר דוד אלקלעי מחכמי ירושלים (הלכות בית הבחירה א, ט).

^[24]. ובכך תירץ את הקושיה על הגמרא בסוף חגיגה שנאמר בה שאין האור שולטת במזבח הזהב, שהקשו האחרונים, שמא סכו עליו מדם סלמנדרא ולכן לא שלטה בו האש, ותירץ שהדבר אסור משום הכל בכתב. ויעוין שם עוד שהאריך בזה מכמה היבטים.

^[25]. ראיתי באבן האזל (ביאת המקדש ה, יט) שכתב: "דהא דכתיב הכל בכתב, אינו מעכב בדיעבד, ואינו אלא דין לכתחלה איך לעשות המזבח. וממילא אם חסרה אבן בעזרה, גם כן אינו מעכב". וכן ראיתי מציינים שהאבי עזרי (הל' בית הבחירה א, י) כתב כעין זה.

^[26]. כן הובא בחידושי הגרי"ד (סי' לב), עי"ש.