הגמרא מביאה את דין טומאת אדם שאוכל מאכל בדרגת ראשון לטומאה, כחלק מגזירות י"ח דבר. מעצם העובדה שמדובר על גזירה, עולה שאדם שאוכל אוכל ראשון אינו נטמא מדאורייתא. יש לבחון האם העולה מדברי הגמ' מלמד אותנו על עיקרון כללי או שמא מדובר על דיון נקודתי. דהיינו, האם אפשר ללמוד שאין כלל אפשרות העברת טומאה באמצעות אכילה מדאורייתא.
קרא עודאחד מסימני הטומאה בצרעת הוא מחיה - בשר חי, שאינו נגוע, הנמצא באמצע הנגע. ננסה ללמוד מפרטי הדינים על אופי הטומאה במחיה ובנגע שהופיעה בו, וננסח את התפיסה ההלכתית של המחיה. מתוך כך ננסה גם להסביר כיצד המחיה מלמדת על טומאה בצרעת. מדוע דווקא בשר חי, שאינו נגוע, הוא סימן לטומאת הנגע?
קרא עודמקרא מועט מוקדש לקבלת דם פרה אדומה בתורה (במדבר יט, ד): "וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ". מועט זה מחזיק את המרובה, וחז"ל מרחיבים אותו, כדרכם, בדינים שונים. בדברים דלהלן, נעסוק בשני דינים המבדילים את קבלת דם הפרה מקבלת הדם שאנו מכירים בשאר הקורבנות: קבלת הדם ביד ולא בכלי, וקבלת הדם בשמאל. שני הדינים הללו שנויים במחלוקת, הן בחז"ל הן בראשונים, ויש בהם כדי ללמדנו דברים העומדים ביסודה של פרה אדומה. מלבד שני הדינים הללו, נזכיר גם דין שלא נזכר אצל חז"ל, וייתכן שיש קשר בינו לבין הדינים הנזכרים, והוא הדין של הולכת הדם, הנדרשת בקורבנות, ונעדרת התייחסות בפרה אדומה.
קרא עודרקע: שאלה שנשאלה בהתנחלות סבסטיה נקלעתי לוויכוח בעניין התנחלות בתחנת הרכבת של סבסטיה, היא שומרון. תוך כדי מהלך הוויכוח הוציא אחד המתווכחים גמרא מסכת חגיגה (כה ע"א) וקרא: ביהודה [=נאמנים על טהרת יין ושמן] – אִין, ובגליל – לא. מאי טעמא? אמר ריש לקיש: מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן. ופירש רש"י: רצועה – של ארץ העמים מפסקת בין גליל ליהודה, וירושלים ביהודה היא, ואי אפשר להביאן לירושלים בטהרה לפי שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים. מבואר שחז"ל גזרו "טומאת ארץ העמים" על אזור שבין הגליל ליהודה. ואם כן, לכאורה לא שייך שם מצוות יישוב ארץ ישראל. ואדרבא, לכאורה יש איסור להתיישב שם בגלל גזירת חז"ל הנ"ל!
קרא עודבעל קרי ופולטת שווים מן התורה לעניין דרגת טומאתם ומשך טומאתם – עד הערב שמש, ומכאן מסיק הרמב"ם גם לגבי שיוויונם בדרגת טומאתם. יש לברר האם גם לעניין כניסה להר הבית פולטת נאסרת כבעל קרי או שלעניין זה דינה שונה.
קרא עודבטומאת מת קיימת תופעה ייחודית שנקראת 'חרב כחלל'. בדרך כלל כאשר טומאה עוברת מחפץ לחפץ או מאדם לאדם היא נחלשת, ומעבר זה מתבטא בירידה בעוצמת הטומאה. אולם בהלכה של חרב כחלל מתחדש שחרב או כלי אחר שנגע במת, מטמא אדם או כלי הנוגעים בו בטומאת שבעה כדין המת עצמו. יש לדון מהי רמת הדמיון בין מעמד החרב כחלל ובין המת עצמו,
קרא עוד
